דחוף דחף דחוף !

שלוםן רב.
יש לי ילד בן 3.8. חכם , פיקח, חברותי ועם זאת מאד רגיש. מאד סקרן (בכל אופן היה כזה..), ומאד
חם (זה הדבר הראשון שאומרים עליו בגן, מלבד היותו מאד פיקח-לדעת הגננות).
השארנו אותו בגן הפרטי שלו , ולא העברנו לגן עירוני, רק בשביל לא ליצור לו משבר (שעבר בשנה שעברה) ושיחזק לו את הביטחון העצמי, גם בהיותו בין הגדולים.
אכן הוא חיכה מאד לחזור לגן, וחזר בשמחה לחברים
למרות זאת, , משהו עובר עליו או שהוא פשוט עובר את גיל המרד (גיל 4 ? ), ההתנהגות שלו מאד מדאיגה ומתסכלת ואני אפרט:
1. מאד מפונק, מדבר בצורה מאד מפונקת, כל הזמן מקטר ומיילל (פשוט בלי הפסקה).
בוכה על כל דבר קטן. כל הזמן בא בדרישות- ואם לא מקבל את מה שרוצה (מנסים להציב גבולות...)בוכה כמו תינוק ולאחרונה ממש משתולל. בזמן האחרון גם מרים ידיים עלינו, וגם על עצמו....
2. עקשן מאד. אנחנו אומרים "שחור" והוא אומר "לבן"......בכוונה, לא מוכן להקשיב...
3. מאד שלילי/נגטיבי בעיקר כלפי עצמו. אני לא יכול, אני לא מסוגל......זה לא יפה...- וזאת למרות שמגיל קטן אנחנו מחנכים אותו להאמין בעצמו (ויש לו גם ספרים כאלה במקרה ), ושאם הוא רוצה הוא יכול, מאד מפרגנים ומעודדים ונותנים מילה טובה כשצריך
4. דבר חדש שמעמיד אותנו במבחן כל פעם מחדש : מנסה להכתיב לנו מי יעשה מה עבורו. אם אבא בא להוציא אותו מהרכב- "אני רוצה את אמא" וגם כשכבר יצא רוצה להיכנס חזרה כדי שאמא תוציא.
כשאבא בא להלביש אותו, צרח שרוצה את אמא, ופשט שוב את בגדיו כדי שאמא תלביש...
והכי גרוע, באמצע הליילה, קרא בצרחות לאמא כדי שתביא לו את המוצץ (למרות שהמוצץ לידו...)
ושוב זרק אותו בכוונה כדי שאמא תקום...היו גם מקרים שאמא באה לעשות משהו והוא רצה אבא.(עלייי לציין כי אלה דוגמאות מקריות, וכי חלוקת התפקידים ביני לבין בעלי בעניין הילדים היא שווה. אמא עושה בשבילו המון וגם אבא).
5. כל דבר רוצה עכשיו ! לא יודע דחיית סיפוקים.
6. כשמגיע מהגן, כל מה שרוצה זה או לראות טלוויזיה, או חברים (לרדת למטה, ללכת לחברים...).

אני מרגישה שהילד המתוק שלי הולך לאיבוד, מאבד מהקסם האישי שלו (ויש לו!) והופך לכמעט בלתי נסבל. (עליי לציין, שבגן, לדברי הגננת, הוא מקסים וממושמע, שום דבר ממה שתיראתי בבית...
אין לו שום סיבה להיות ב"דיכאון", כי הוא לא במצב של שינוי או מעבר. להיפך, שמרנו לו על היציבות שלו. מקבל המון חום ואהבה משנינו והרבה פרגון ועידוד.
עליי לציין שיש לו אחות קטנה בת שנה וחצי. עלה בדעתי שאולי הוא מקנא , אבל זה נראה לי קצת לא הגיוני, כי מרגע היוולדה ועד היום לא הייתה בו שום קנאה. להיפך, תמיד דואג לה, מחבק אותה , מנשק. לאחרונה התחיל לריב איתה... היא גם לא מקבלת יותר ממנו. הייתי אומרת אפילו שדברים באים על חשבונה ולא על חשבונו....אנא מכם, עזרו לי להבין מה יש לילד שלי ? מה נכנס בו ? האם זה משבר מוכר שיחלוף או משהו שיש לטפל בו בצורה מקצועית ? אני ממש מודאגת...תודה !