הבת שלי שותקת בגן

שלום דיאנה,
אני לא זוכרת מה עניתי לכם בזמנו, בכל אופן יכול להיות אם הבעיה לא עוברת שכדאי לפנות לטיפול עבור הילדה. תראו, אם היא בת 5 היא בטח כבר בגן עירייה. לכל גני העיריה יש פסיכולוג מטעם העירייה, האם דבירתם אם הפסיכולוג/ית של הגן? אם אל כדאי לעשות זאת ולהתייעץ איתה, הי איכולה להתרשם מהילדה עצמה, לצפות בה בגן, ולהמליץ לכם אולי על טיפול מתאים.
חג שמח גם לכם, ובהצלחה.

כל שנה שעברה הינו בטיפול אצל פסיכולוגית וגם איתה היא לא דיברה , היא ( הבת שלי ) אהבה ללכת לשם ולשחק אבל לא רצתה לדבר
מה שמדאיג אותי זה איך יהיה בבית ספר , לחוג שהיא הולכת זה כמו בית הספר זה יושבים בכיתה
יש שיעורי בית אז אמרו לי שיכול להיות שזו איזושהיא תגובה לגן ולכל מי שקשור לגן , האם זה יתכן ?
תודה

שלום דיאנה,
הכל ייתכן, אבל אם זו תגובה רק לגן אז למה הי אשתקה גם אצל הפסיכולוגית? משהו כאן עדיין לא ברור. אני מניחה שאחרי שנה לפסיכולוגית יש מחשבות ותובנות כלשהן לגבי המצב של הילדה שלכם אפיללו שהיא לא דיברה. דרך אגב יליןדם בגיל הזה בטיפול פסיכולוגי לא בהכרח אמורים גם לדבר, הטיפול הוא דרך משחק וכך גם צריך להיות. מה הפסיכולוגית אמרה לכם אחרי שנה?

היא אמרה שיש לה אילמות סלקטיבית ושבכלל לא נדבר איתה על נושא זה , אבל מצד שני גם היא וגם אנחנו פוחדים שזה יהפוך להרגל אצלה ואז את יודעת מהרגל קשה לצאת ?

שלום דיאנה.
אם זה מה שהפסיכולוגית אמרה, אני מניחה שהיא התרשמה שהאילמות הסלקטיבית היא לא תגובה לגן אלא תגובה ללחץ מצידכם. ייתכן שהילדה מרגישה שהדרך היחידה שבה היא יכולה להתנגד ללחץ שמופעל עליה הוא לסגור את הפה.
כן מאוד חשוב שתשמעו בקול הפסיכולוגית ותרפו מהנושא. כמה שיותר מהר. תבדקו טוב האם בעוד נושאים אתם מפעילים על הילדה לחץ, והאם אתם אנשים לחוצים בכלל. אם כן כדאי שתטפלו בבעיית הלחצים והחרדות שלכם כדי שלא יעבור לילדה וימשיך לגרום לאילמות הסלקטיבית שלה.

חצי שנה בכלל לא הזכרנו לה על הנושא בתקווה שהשנה שהיא תלך לגן עם חברים מהשכונה תקל אליה , אבל שום דבר לא קרה אני באמת לא חושבת שאנו מלחיצים אותה בדבר כלשהו , נכון הפסיכולוגית אמרה עד שאני לא ארפה אז לא ישתנה דבר , אבל נורא קשה לי להרפות מזה גם כשאני לא אומרת לה כלום אני בכל מקרה כל הזמן חושבת על זה
מה יהיה שנה הבאה עם בית הספר ? האם יכןלים לא לקבל אותה ?
תודה

שלום דיאנה,
אני לא יודעת אם בית הספר יכול לא לקבל אותה, זו שאלה שכדאי להפנות לפסיכולוגית הגן, כי שייכת לאותו מקום עבודה של פסיכולוג בית הספר ובודאי מכירה את המדיניות בעניין, קשה לי להאמין שלא יקבלו אותה, כיוון שיש חוק חינוך חובה, וכדי לא לקבל אותה צריך לתת חלופה אחרת, נניח של חינוך מיוחד, וזה דורש ועדות ואיבחונים ואני בכלל לא בטוחה שהיא שייכת או יכולה להתאים לסוג מסויים של חינוך מיוחד, אלא לבית ספר רגיל, כמובן שעלול להיות לה קשה שם.
אני מאוד מבינה שקשה לך להרפות, ואת אכן לא מרפה. אפילו אם את לא אומרת לה שום דבר חצי שנה, אבל את ממשיכה להיות עסוקה בזה, היא מרגישה אותך, היא יודעת טוב מאוד שאת לא מרפה, לפי המבטים שלך, לפי הדיאלוג שלך עם הגננת, לפי הלחץ שאת כנראה משדרת בלי להרגיש.
ילדים מרגישים דברים גם אם נדמה לנו שאנחנו לא מראים את זה.
כמו כן יכול להיות שאתם משדרים לחץ ומפעילים לחץ ולא מודעים לכך. לא תמיד אנחנו מודעים לכל מה שאנחנו עושים. לפעמים אנחנו עושים כל מיני דברים שאנחנו לא בכלל לא קולטים שכך הסביבה קולטת אותנו, דרך מבטים, דרך הטון של הקול, דרך חוסר שקט, ואם מישהו מבחוץ לא אומר לנו על זה משהו - אין לנו מושג.
אנשים שחיים שנים עם תחושת לחץ פנימית, כבר רגילים לזה, הם לא יודעים לחיות אחרת, והם לא יודעים איך זה להיות באמת רגוע. לכן לפעמים הם לא מודעים לכך שהם לחוצים והם לא מודעים שהלחץ משפיע על הסביבה שלהם. לכן אני ממליצה לכם בכל זאת לחזור לפסיכולוגית ולקב הדרכת הורים יותר מפורטת בעניין של הבת שלכם, או ללכת לטפל בלחצים שלכם. אם אתם לא מרגישים לחוצים - אז בחששות שלכם לגבי הבת שלכם.