אין הקשבה

שלום לימור,
תראי, קודם כל את צריכה להחליט על סדרי עדיפויות על מה את נאבקת. למשל אם הילד לא רוצה לאכול - למה את מתעקשת ולמה את מאכילה אותו? שלא יאכל, מקסימום הו איישאר רעב עד לארוחה הבאה ואז הוא ילמד שלא משתלם לו. אל תדאגי הו אל אימות מרעב וזה לא הופך אותך לאמא מרעיבה. אחרת את נותנת לו לנהל אותך, הוא מרגיש תא החולשה שלך ומנגן עליה. זה אינטרס שלו לאכול, לא אינטרס שלך, הוא זה שיישאר רעב.
כלומר על צריכה להחליט על מה את נכנסת למאבק, אוכל זה לא אחד הדברים האלה כשנגמרת הארוחה - האוכל חוזר למקרר ובזה נגמר הסיפור עד לארוחה הבאה. הו אלא צריך להקשיב לך בעניין הזה - הו אצריך ללמוד דרך הניסיון שלא כדאי לו לדחות את האוכל בשעה שהוא מוגש.
אלא אם את מוכנה שהוא יאכל לבד בשעה אחרת, ושוב במקרה כזה אין צורך שתאכילי אותו, כשהוא יבקש - תוצאי לו את האוכל והוא יאכל. לא יבקש, לא יאכל.
אני בכוונה מפרטת את הדוגמה הזו כי היא רוונטית גם לנשאים אחרים, לא רק אוכל.
בנוסף, חשוב מאוד שכשמשהו כן חשוב לך שהו אייעשה כמו שאת אומרת, זה צריך להיעשות בלי הסברים, אלא בצורה ברורה חדה וקצרה. אחרת הילדים מבינים מזה שיש מקום למשא ואמתן פה, או שהם קולטים אותך מתחננת אליהם, וזה מחליש אותך מולם. יש דברים שפוט צריך להגיד לא! נחרץ, או אסור! או אני לא מרשה! וזה צריך לבוא בטון ברור ובלתי משתמע לשתי פנים.
אם עדיין קשה לך ואת לא מצליחה, כדאי שתפני להדרכת הורים מסודרת.