גמילה מחיתולים עם בת שנתיים

:(

שלום דנה,
נשמע שהיא עדיין לא בשלה, כדאי להניח לה. בשלות זה לא דבר שקשור לאינטילגנציה. חכי עם זה.

עברנו גם שלב כזה עם 2 הבנות שלי,
זה פשוט השתנה אחר כך לבד
היא התחילה לבקש
זה לקח משהו כמו חודש פלוס מינוס

אני מאמינה שלכל ילד יש קצב משלו

בהצלחה

אני פשוט החלטתי שאני הולכת להרפות ולתת לה להבין כשהיא רוצה אז היא צריכה לבקש ועד אז להזכיר לה מידי פעם ואם תפספס פעמיים ביום לא נורא.

ממש לא אהבתי את התגובה שקיבלתי כאן מפסיכולוגית ילדים. מצטערת. בכל מקום אחר ברחבי האינטרנט נותנים טיפים ועוזרים ולא פותרים אותך בתשובה ממש לא עניינית. אני לא מאמינה שהיא לא בשלה. כל הסובבים אותנו אמרו לי שהיא בדיוק בשלב הבשלות ואפילו רופאה להתפתחות הילד ממכון להתפתחות הילד. מלבד העובדה שיש עכשיו שיטות שגורסות שהבשלות צריכה להיות אצל ההורים. אז אני עשיתי שילוב.

אבל תשובה שאומרת להחזיר אותה לטיטולים לא נשמעת לי הגיונית. חבל.
חשבתי קצת להשתמש יותר בשירותי הפורום, אבל חווית המשתמש הראשונה שלי כאן, לא ממש נעימה לי.

אבל בזמנו גם אני כמעט ויתרתי
מזל שהגננת התעקשה ואמרה לא לחזור אחורה
וממש שבוע אחרי זה הכל הסתדר פתאום

סה"כ, כמו שאמרתי, לקח חודש

אני זוכרת שלאחיין שלי זה לקח קצת יותר
כל הזמן היו שואלים אותו
אבל גם אצלו זה הסתדר אחר כך

תסמכי על האינסטינקטים שלך

שלום דנה,
מותר בהחלט לא לקבל את העיצה שניתנת לך. עם זאת להגיד שהתגובה לא עניינית זה לא הוגן. זה נותן תחושה שאת בזה למאמץ שנעשה כדי לענות לך, העבודה שנעשית כאן בפורום היא לא מובנת מעליה, ונעשית בהתנדבות, ודורשת השקעה רבה. אפשר להודות על עצם התגובה ולא להסכים איתה, אפשר גם לא להודות אך אין צורך "לרדת" על נותן התשובה.
חומר למחשבה לפני יום כיפור...

אני מאוד מודה לך על התגובה שלך ובהחלט מעריכה את כל מקימי הפורומים למינהם באינטרנט ואני יודעת שהעבודה בפורומים כאלו נעשית בהתנדבות.

אני מתנצלת אם תגובתי נשמעה כ"בוז", לא זאת היתה כוונתי, אלא להעיר את עיניי המגיב.
תחושתי היתה כי התגובה שקיבלתי היתה הפשוטה וכלאחר יד. אני כתבתי הודעה בפורום בשביל לקבל את העזרה והטיפים לעזור לי עם המצב בו אני נמצאת. ההודעה שלי נותרה ללא מענה לעומת כל שאר ההודעות האחרות שנכתבו לפני ואחרי.

לאחר שהקפצתי את ההודעה קיבלתי מענה מאוד לקוני ולא רגיש. התחושה שלי היתה שמישהו מגיב על מנת לפתור אותי מהמשך השאלות.
לאחר מחקר לא קטן שלי בנושא באינטרנט על הנושא, ציפיתי לתשובה הרבה יותר מפורטת ושונה לחלוטין שתוכל לעזור לי להיטיב ולהבין את המצב ובטח ובטח שלא להחזיר אותי אחורה. זו התשובה הכי פשוטה והכי לא נכונה לעניות דעתי.
כאשר אדם מחליט לעשות מעשה, צריך לעזור לו בדרך ולא להחזיר אותו אחורה.

וד"א - יום כיפור או לא יום כיפור, אין לי מטרה בחיים לפגוע באנשים ואז לחכות ליום כיפור להתנצל. זה יום שלא מסמל אצלי דבר. במידה ופגעתי - אני מתנצלת. את חשבון הנפש שלי אני עושה לאורך כל היום בכל יום ולא פעם בשנה.

תודה,
דנה

שלום דנה,
אני מודה על תגובתך. תגובתי ממש לא הייתה תגובה כלאחר יד, למרות שהיא הייתה קצרה. לא תמיד השקעה נמדדת באורך. הקדשתי לתשובה הרבה מחשבה לפני שכתבתי אותה. היא לא נכתבה מתוך רצון לעודד אותך לוותר ולהתייאש. אני לא רואה בזה ייאוש או ויתור או הליכה אחורה. מנסיוני אני יודעת שנושא הגמילה הוא נושא של לחץ ומאבקי כוחות שמשאירים את רישומם בהמשך אפילו עד החיים הבוגרים. אני מכירה נסיונות גמילה שהסתבכו ונהפכו לתופעות עקשניות שקשה מאוד להיפטר מהן אחר כך, כמו אנקופרזיס, שזו תופעה של התאפקות עד כדי נזילת צואה בלי שליטה כי השריר כבר התעייף. אלו תופעות שתמיד באות מעודף לחץ ומוטיבציה מצד ההורים, לא נתקלתי אף פעם בילד שלא נגמל כשלא לחצו עליו. תמיד העיכוב בגמילה הוא מעודף לחץ ולא הפוך. מהתגובות שתארת, היה נראה שמבחינה ריגשית הילדה עוד לא שם. לילדים יש דחף טבעי לגדול, הם רוצים בכך בעצמם, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להציע, לעזור להם להתגבר אם הם מפחדים וכו'. לפעמים צריך להתעקש, אין ברירה, אבל כאן זה לא נראה לי המקרה.
בכל מקרה אם תגובתי לא ברורה, תמיד אפשר לבקש פירוט נוסף או הסבר, לפני שקופצים למסקנות שהתגובה נכתבה כדי להיפטר.

אני מאוד מעריכה את תגובתך. כעת אני יכולה יותר להבין את כוונתך.
הילדים שלי (תאומים) מראים נכונות והחלטנו להתחיל עם הבת, ומנסים לעודד גם את הבן. היא מפספסת כפעמיים ביום ואפילו פחות אם מציקים לה.
אני חושבת שבאמת הלחץ שלי שהיא תצליח (והוא נוצר בלי ששמתי לב כלל) הוא הבעייה. אם החלטתי להתחיל איתה בגמילה, אני ממשיכה איתה ואני חושבת שהיא מוכנה וגם בגן חושבים ככה. מה שכן, החלטתי שאוריד ממנה את הלחץ. אשאל אותה פעם בשעה ואולי יותר. אם היא תפספס, לא נורא. אסביר לה ואנקה. בדר"כ כשהיא מפספסת היא באה ומודיעה על זה ואח"כ גם הולכת ומשלימה בשירותים - ההמשך בשירותים כבר בא ביוזמתה, היא מבקשת. אני מניחה שאולי יקח קצת זמן (ואני יודעת שילדים קולטים מהר מאוד) אבל זה יגיע. למשל בנסיעות אין לה פיספוסים בנתיים (טפו טפו :-) ). בדר"כ היא נלחצת מתחילת נסיעה שאולי יהיה לה ואז היא מבקשת, אז אנחנו עוצרים בצד והיא עושה. אם היא מבקשת בדרך, אנחנו אומרים לה להתאפק.
אני מתארת לעצמי שהלחץ שהגיע ממני נבע מתגובות של חברים שטוענים שגמלו את הילדים שלהם ברגע. ואני צריכה להזכיר לעצמי שלילדים שלי את הקצב שלהם.
תודה!!