לפגוש את הילדים של בן הזוג הגרוש

שלום לך,
לא ציינת כמה זמן אתם מכירים. אם מדובר בהכרות קצרה לא בטוח שזה מתאים שתפגשי אותם. אם אתם בקשר מעל מספר חודשים, וזה רציני ויש לכם תכניות לעבור לגור יחד, אז זה יותר במקום. במקרה כזה הוא פשוט צריך להגיד להם את האמת, הכרתי בחורה נחמדה, והיא החברה שלי, ואני רוצה שתכירו אותה. פגישת ההכרות צריכה להיות קצרה ונחמדה, רצוי בבית שלו. אני לא יודעת עם איזה שאלות את חושבת שאת צריכה להתמודד, אם תפרטי יותר אשמח לעזור לך.

אנחנו יחד כמעט שנה (כן, זה רציני מאוד), במהלכה התנהל תהליך הגירושין ובן זוגי היה פוגש את ילדיו אחת לשבוע מחוץ לבית (משום שעד עכשיו התגוררנו בדירתי השכורה), כעת אנחנו עוברים דירה שתהיה קרובה יותר לילדיו ולי כנראה כבר לא יהיה לאן "לברוח".. אחת לשבוע הם יבואו לישון. אני הצעתי שבהתחלה אני לא אהיה בבית בזמן השהות שלהם (אלך לישון אצל חברה) וזאת רק בגלל העובדה שטרם נעשתה "עבודת הכנה" בקשר לזוגיות החדשה של אבא.. בסה"כ עם הילד הקטן (שנתיים) תהיה לדעתי קצת פחות בעיה, עם הילד הגדול (6 וחצי) אני חושבת שגם בן הזוג שלי לא כ"כ יודע איך להתחיל ולהכין אותו למפגש איתי.. החששות שמלווים אותי הם המקרה בו לאחר שהילד ייתוודע אליי ויספר לאימו, היא תשמיץ אותי בפניו או תגיד לו להתנהג אליי לא יפה או משהו בסגנון ולמרות שזה שלב הרבה יותר מתקדם אני עדיין חוששת.. שאלה נוספת- האם את חושבת שעל בן זוגי לגשת להתייעצות עם פסיכולוג ילדים ואולי גם לקחת את הבן הגדול כדי להכין אותו למצב החדש או שמא נוכל לצלוח את המשוכה הזו לאט ובעדינות? תודה רבה!!!

שלום לך,
זה לא מצב שדורש פסיכולוג אלא אם כן קיימת הסתה קשה מצד האם ואז ייתכן שיש צורך בפסיכולוג אבל זה לא קשור לזוגיות של האב אלא זה צורך שנובע ממצב אחר.
על האמא של הילד אין לך שליטה, את לא בתחרות איתה, ואין לך מה לעשות עם זה. את יכולה להיות את עם הילד. את לא עומדת למבחן ולא לוועדת קבלה, וחשוב מאוד שלא תיכנסי למצב שבו את מרגישה שאת זקוקה לאישור מצד הילד, זה נותן לו קצת יותר מדי כוח. הוא בסך הכל ילד, ואת מבוגרת, רוב הכוח נמצא בידיים שלך ושל בן הזוג שלך. יש מקום שקודם יהיו פגישות קצרות, לפני שהוא נשאר לישון, חשוב שלילדים יהיה מקום בבית שלכם, חדר, אם אפשר שבו יש להם את הדברים שלהם, צעצועים, מקום להכנת שיעורים, מקום לחפצים לבגדים ולשינה, ושהם ירגישו שמקומם בטוח.
פשוט תהיי טבעית וקחי בחשבון שהילד בחרדה לא פחות ממך, וכדאי להיות נחמדה ומסבירת פנים, ולאפשר לאביו להתפנות אל ילדיו בזמן שהם אצלכם, זה הכל, אין צורך ביותר מזה. אתם לא גורמים לו שום עוול או טראומה, ואין צורך בהכנה פסיכולוגית מעבר לזה.