רגרסיה

שלום נעמה,
תראי, אולי זה קצת יותר פשוט ממה שזה נראה. את בעצמך אומרת שהילדה זקוקה להרבה תשומת לב ממך, אז מה דעתך, פשוט לתת לה אותה?
אבל במקום שהיא תנהל אותך ותקבע איך ניתנת התשומת לב הזו -דרך מעשי הקונדס - את תנהלי את הסיטואציה.
דברי איתה שאת מרגישה שהיא מאוד צריכה את אמא, והיא רוצה יותר את אמא, ולכן את מצאי דרכים לתת לה יותר התייחסות. חשוב למצוא דרך להיות זמן לבד איתה (וגם עם הילדים האחרים), אם יש לך אפשרות להשיג עזרה כלשהי, למשל אם בעלך יכול לבוא לפעמים מוקדם יותר, או מישהו מהמשפחה המורחבת או אפילו להשיג בייביסיטר, כדי לעשות קצת סדר בבית (לא פיזית בהכרח)וכדי שיתאפשר לך להעניק לילדים את צרכיהם הריגשיים. אחרת הם פונים לחיתול בד ולמוצץ בתור תחליף, וזה לא תחליף כל כך מספק.

שוב שלום,
ראשית אני מודה על התגובה וההתייחסות. שנית, יתכן ולא הייתי מובנת- אני ובעלי מאד משתדלים לתת את תשומת הלב לכל ילד בנפרד. אנחנו מודעים לחשיבות העניין. זו לא היתה השאלה שלי. השאלה היתה האם לנסות ולמנוע את מציצת האצבע (דבר שהתחיל לפני כשבועיים ימים), למשל ע"י מרה, ע"מ שהעניין לא יהפוך להרגל. שלישית, בתור מוצצת אצבע+חיתול בד עד כיתה ג', אני רואה במציצת האצבע ובאובייקט מעבר (לפחות כשזה מגיל 0) משהו שנותן ביטחון ושהילד יחליט להיפרד ממנו בעצמו- לא כך הדבר בעינייך?
שוב תודה

שלום נעמה,
באמת לא היה ברור מהניסוח שהקודם שלך שזו השאלה, כן, אני מסכימה איתך, אני חושבת שכרגע זה עונה על צורך והפסקה מלאכותית של העניין הזה בלי הבנה מלאה של הצורך זה לא נכון.