מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- תוקפנות של בת שנה ותשעה חודשיםענת23/09/2010
הי,
בתי בת שנה ותשעה חודשים. מגיל שנה ושלושה חודשים ועד עתה היא היתה במשפחתון, שבו היו עוד שתי בנות חוץ ממנה. בתי הינה ילדה חכמה, אסרטיבית וחזקה,
שיודעת מה היא רוצה. במשפחתון וגם בבית אל מול אחיה הגדולים (בן עשר וחצי ובן שש וחצי) היא נוהגת מדי פעם בתוקפנות ובשתלטנות כאשר היא מעוניינת בחפץ שנמצא בידי מישהו אחר, או כאשר מישהו נוגע בה או מתקרב אליה והיא אינה מעוניינת,
וזאת למרות שגם במשפחתון וגם אחיה נוהגים בה בעדינות וברוך.
בחודשים האחרונים אנחנו ההורים, האחים והמטפלת במשפחתון מבהירים לה בצורה ברורה ביותר שאנחנו לא מרשים אלימות, לחטוף וכיוב'. בסופו של דבר אחרי שאנחנו מבקשים ממנה היא מלטפת את הצד שפגעה בו, אבל בפעם הבאה התגובה התוקפנית שוב חוזרת.
נראה שבין השאר, מפריע לה כשנכנסים למרחב הפיזי שלה.
בימים הקרובים היא מתחילה גן עם מספר ילדים גדול ואנחנו חוששים שהיא תהיה
תוקפנית כלפי הילדים האחרים.
באופן כללי אנחנו שואלים כיצד להביא אותה להיות יותר עדינה וחברותית אל מול אחרים.
תודה,
ענת* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר תוקפנות של בת שנה ותשעה חודשים
סמדר ריינר24/09/2010שלום ענת,
אם אתם רואים שקשה לה כשפושים למרחב שלה, קודם כל כדאי לכבד אותו. ואז ללמד אותה לכבד מרחב של אחרים.
מה שחסר עד עכשיו בהתייחסויות שלכם לקושי שלה הוא ההבנה לקושי והכבוד לחוויה שלה. הניסיון להסביר לה שלא מרביצים ולחייב אותה ללטף גורם לכך שאתם מעבירים לה מסר שהזעם שלה לא רואי ואתם מנסים למחוק לה אותו ולהכריח אותה לאהוב באופן מלאכותי ולא מותאם את מי לדעתה לפני דקה פגע בה.
קודם כל צריך לגלות הבנה למה היה קשה לה ולתת לזה מילים. למשל: "את רצית את המשחק הזה עכשיו, זה מעצבן שהוא לקחת את זה קודם" ואחר כך לתת כלים חלופיים: "אם את רוצה אפשר לבקש, לא צריך להרביץ, אם תבקשי הוא ייתן לך" או "בינתיים נשחק במשהו אחר, ואחר כך כשהוא יסיים הוא ייתן לך", וכו'.
תוקפנות היא דבר מאוד חיובי, היא הכוח של החיים ושל ההתפתחות, הסקרנות, התחרותיות וההישרדות. אי אפשר ולא נכון לדכא אותה, למחוק אותה, או להכחיש אותה על ידי ליטופים שלא באים באמת מהלב. צריך להכיר בה ואז ללמוד לווסת אותה. זה ההבדל.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם עצלנים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
