מיואשת...

התופעה שאת מתארת היא תופעה של ביעותי לילה והיא מתרחשת בשכיחות לא קטנה אצל ילדים בגילאים של בתך. כפי שאת מתארת הילדה מתעוררת בצרחות מתוך שינה ולא ניתן להעיר אותה או להרגיעה, עד שהיא נרגעת באופן עצמאי. ביעותי לילה מתרחשים יותר כאשר הילד בתקופה של מתח כלשהו ולא דווקא סימן לטראומה. המתח שמצטבר במהלך היום משתחח בתופעה הלילית הזו. יכול להיות שמתח זה קשור בדרך כלשהי לאח שנולד לה. למרות שאין שום סימנים לקנאה או ביטויים לתחושות של כעס, תסכול מאובדן תשומת הלב או כל תחושה אחרת כלפי השינוי שחל במשפחה, אולי בכל זאת המתח קיים בתוכה ומתבטא בביעותי לילה.
ברמה המעשית היא זקוקה לקירבה איתך, לבלות זמן איתך. אפשרות נוספת היא לקרוא יחד ספרים על הולדת אח ולשוחח על התחושות שלה.
\בהצלחה
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית
www.triada.co.il

ונמשכת עדיין, האח שנולד, נולד לפני כחצי שנה כך שדברים לא השתנו כלל. לגבי זמן איכות יש לה המון איתי אני עזבתי עבודה בשביל להיות להם והים לאחיה אמא 100%. מדיי לילה אנחננו מקריאים לה ספר (היא זוכרת כבר את רוב הספרים בעל פה), כך שאני כבר לא יודעת מה עוד לעשות....?..??? עד מתי זה יימשך? עד מתי האופי הנרגז הזה ידבק בה? ועד מתי אנחנו לא נצליח לישון לילה רצוף כל בני הבית...?...? האם זה יהיה לנצח? האם הבכיות זה סוג ו/או אופן האופי שלה?

למרות כי תחושות התשישות, העייפות והיאוש שלך ממוקדות בהתנהגות של הילדה שלך, לי נראה כי התחושות הללו קשורות למצב הכללי של לגדל שני ילדים קטנטנים, להתמסר לכך טוטלית, להיות זמינה כל היום לטפל בצרכים של ילדה קטנה ותינוק. אולי היית רוצה שהילדה פחות תזדקק לך ואולי זו ילדה עם טמפרנט קשה שדורשת יותר משאבים מההורים שלה, אבל הקושי המרכזי הוא דילדול משאבים אצלך. מצב של חוסר שינה הוא מצב רע להורות. זו אחת הסיבות לכך שהורים מאבדים מסבלנותם ומיכולת ההכלה שלהם. את חייבת למלא את המשאבים שלך וקודם כל לאפשר לעצמך מספיק שעות שינה. אפשר לחשוב על כל מיני פתרונות: חלוקת זמני השינה בינך לבן זוגך, ביבי סיטר במהלך היום או כל דבר אחר שיאפשר לך להעניק קצת לעצמך.
בהצלחה
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית
www.triada.co.il