בעיות פרידה

לאמא שלום,
את מתארת סטטוס קוו לא מתאים ולא יעיל שנוצר בינך לבין בתך. הוא נוצר עקב "תרומה" של כל אחת מכן, ולפיכך כדי לשנותו ולאפשר לבתך הסתגלות יותר מותאמת לחברה, שתיכן תצטרכנה לעשות שינויים ולהתפתח בעניין הפרידה.
אני מבינה שאת לא הורה יחידני, אלא יש אבא מעורב שחי אתכם. זה מצוין, כיוון שהאב הרבה פעמים יכול לסייע בקשיי הפרידה מאמא. ייתכן שיהיה קל יותר אם הוא יהיה זה שלוקח אותה בבוקר לגן ואז תהליך הפרידה ממנו יהיה קל יותר עבורה. אותו הדבר עם הפרידות בלילה. חשוב שאת תביני שהיכולת להיפרד מאמא לזמן מסוים עבור משימה מסוימת (הליכה לישון, שהות בגן, בילוי עם קרוב משפחה אחר וכדומה) היא התפתחות חשובה עבור הילדה. לכן כדאי להתחיל להציב גבולות לפרידה, ולומר עליהם מראש לילדה. למשל, "היום את הולכת לישון לבד, אחרי סיפור וחיבוק מאמא, ואת תישני במיטה שלך כל הלילה", וכדומה. כדאי להשתמש בטבלה של עיצוב התנהגות ולתת לילדה פרסים על פרידות מוצלחות.
אלו הקווים העקרוניים, נראה ששתיכן תרוויחו מהתארגנות חדשה וכדאי לעשות כן.
בהצלחה,
שירי

תודה על המענה המהיר, בעלי אינו יכול לקחת אותה לגן כיוון שהוא מתחיל לעבוד מוקדם יותר. בםעמים שהוא כן לוקח אותה לגן אז התגובה שלה קיצונית יותר. גם הפרידה בלילה מאז גיל שלוש ועד בערך ארבע וחצי היא הלכה לישון "לבד" (היא ישנה בחדר עם אחיה הקטן) ותהליך הפרידה היה טוב. אני חשה שיש פער מאד גדול בין יכולת ההבנה שלה והיא מבינה את הצורך הפרידה אך כמו שהיא מתארת" אני לא מבינה למה מתחלות לזלוג לי דמעות". חשוב לי לציין שבני הקטן גם כן מאד קשור אלי אך תהליך הפרידה ממנו מאד קל. האם עלי לעבור הדרכת הורים או שמא הילדה זקוקה לטיפול רגשי ואם כן איזה סוג של טיפול?

לבת שלך אין סיבה להבין "את הצורך בפרידה", הפרידות בגן ובלילה הם משהו שבא מאיתנו המבוגרים וילדים מרוויחים מזה, אך לא מבינים את זה. נראה לי שאולי את מקווה שהיא תגלה חלקים בוגרים בתוכה יותר מכפי שאפשרי מבחינתה (ועדיף גם שלא), ותקל עלייך. אפשר להסביר לה שהדמעות מתחילות לזלוג, כי אולי היא לא בטוחה שאמא ואבא יחזרו לקחת אותה, או שבבוקר אמא ואבא עדיין נמצאים לידה. ולהבטיח לה שכך יהיה. מעניין יהיה לחשוב, מה קרה שבעבר היא נפרדה באופן תקין (לפחות בלילה) וכעת המצב שונה.
בנוסף אני מדגישה שוב את טבלת עיצוב ההתנהגות שהצעתי, זה יכול לעזור כאן - ככל שהיא תתחיל להיפרד טוב יותר, כך היא תחווה את עצמה כמסוגלת יותר לעשות כן, וגם תראה שבבוקר, או אחהצ, החיים ממשיכים כסדרם.
כדאי לחשוב יחד עם הצוות בגן מה יכול לעזור לה, למשל להיות מחוברת לאחת המטפלות/גננות, וכן להיפגש בשעות אחהצ עם ילדים מהגן, כך שתחוש יותר מחוברת למקום.
ממה שכתבת, הילדה אינה זקוקה לטיפול. אם את רואה שהקושי בפרידה ממשיך, מומלץ לפנות להדרכת הורים בנושא, את ובן זוגך יחד.
שירי