מבולבלת

שלום, אני בת 16.5 ושאלתי היא: מה עדיף- לפנות ליועצת לשיחות קבועות (פעם בשבועיים\חודש) או בזמן "שבירה"?
המצב הוא כזה: ההורים שלי בתהליך גירושין שנמשך כבר כמעט 3 שנים.
האבא מתגורר בבית, אך אנו מכנים אותו "דייר" כיוון שאנחנו לא מתייחסים אליו והוא לא אלינו (אליי ואל אמא), בעוד שלאחי (בן 10) מתייחס באופן חלקי. מאז ומתמיד היו עליות וירידות בקשר בין ההורים, ותמיד מצאתי את עצמי בינהם, הייתי נוכחת לפגיעות פיזיות ועלבונות מילוליות מצידו, וניסיון מצד אמא להתגונן. כיום, הוא חוזר בשעות מאוחרות הביתה (11,12,1 בלילה). אני חושבת שהוא מותש ממצב זה ולפיכך מלכלך את הבית בכוונה (יודע שלאמא שלי יש "חולשה" לניקיון), מדליק את כל האורות בבית, פותח טלויזיה "בקולי קולות", דברים שפוגעים ביום יום שלי בלילות שאני מתעוררת בגללו. המציאות הזו מתישה אותי פיזית ונפשית. בנוסף, בשנה האחרונה, יש לי לעיתים בלילות סיוטים שבהם מאיימים עליי ועל ההורים- אני קמה מזיעה, קשה לי לחזור לישון, ובמשך היום יש לי פלאשבקים של מה שחלמתי. כמו כן, כיום, אני "מפחדת" מאבא, אנחנו לא מדברים כמעט שנה, וכשהוא נמצא בבית (שבתות וחגים) אני לא יכולה להיות פיזית באותו מקום שהוא נמצא. (סלון, מטבח), אני מרגישה שאני לא מצליחה להבין אותו, ומרגישה שכל פעם אני נכנסת לסוג של מגננה שהוא לא יעשה משהו. אני חושבת שזה בגלל שכל פעם שאני חושבת עליו (קורה כל יום בערך..) אני "חוטפת" פלאשבאק של אותם התנהגויות שהיו בילדותי, וממש רואה את הפרצוף שלו כשזה קורה.
בכללי, חוץ מזה, כנראה שבשנה הקרובה הוא לא ימשיך להיות בבית (הגירושין), כנראה שהבית ימכר (אני בעד) וכנראה שאני ואחי נצטרך לבוא אליו במסגרת של הגירושין (כל שבת שניה וכו'..) ואני לא כל כך רוצה בזה, נכון לעכשיו.
אין לי תמיכה מהמשפחה חוץ מאמא- שגם לה לפעמים אין יותר כוח..
כיום אני בכיתה יא, לפני שנתיים הייתי בשיחות עם היועצת, אני לא יודעת אם אני אמורה ללכת אליה, או שעדיף להתמודד לבד. בשנה שעברה הייתי לבד בכל זה וזה הוביל לכך שכל 3\4 חודשים הייתי פיתאום מתחילה לבכות (קרה כמעט תמיד בבית הספר), סוגרת קשר עם כולם, ומנסה לעודד את עצמי.. ככה עד לנק' שבירה הבאה. עוד לא עבר חודש רצוף בלימודים ושוב מצאתי את עצמי לפני שבוע וחצי בוכה. אני יודעת שקשה לי, אבל לא יודעת עד כמה היועצת תוכל לעזור לי והאם בכלל אני אמורה לקבוע איתה מראש באופן קבוע ועל מה בדיוק לדבר (יש לנו יועצת חדשה השנה). אני מבולבלת לחלוטין ממה שקורה וממה שאני מרגישה, אני מפחדת לדעת שאני "מרחמת על עצמי" או שאני משתגעת.
מחכה לתשובה, ולטיפים איך להתנהג ואיך "לתפוס" את המצב.
וממש סליחה על האורך!