ביישנות או חוסר ביטחון??? - מוטרדת!

שלום למומחיות,

אני אמא לבן אשר בחודש הבא ימלאו לו 4 שנים,
ולבן אשר בעוד חודשיים יהיה בן שנתיים.
השאלה היא לגבי בני הבכור, אשר בעוד חודש יחגוג יומם הולדת 4.
מדובר בילד מאוד מאוד מאוד אינטיליגנטי. ממצד אחד, יש לו חברים בגן, עימם אוהב ונהנה לשחק, בערך 2 חברים טובים מאוד עימם מרבה לשחק. נאמר לי כי מבלה בגן גם עם ילדים אחרים, אך בעיקר עם 2 ילדים מסויימים. מדובר בשני ילדים שעברו עימו יחד בין הכיתות השונות של הגן הזה. כשאני שואלת, הוא אומר את שמותיהם של ילדים אחרים בגן, עם מי משחק ועם מי לא, אך כאמור משחק בעיקר עם ילד או שניים.בבית, הוא מחד, משחק עם אחיו הקטן (יחסו אליו אמביוולנטי, לעיתים ממש מחבק ומנשק אותו ולעיתים מכה אותו), משחק עימנו, צוחק ומשתובב.
הוא בעל יכולת ריכוז מדהימה, מגיל קטן מאוד, כבר בגיל שנה וחצי עשה פאזלים לבד,
הוא מסוגל למצוא לעצמו תעסוקה ולהיות מרוכז בה אפילו שעה שלימה, כשכל המתרחש סביבו לא מוציא אותו מריכוז. יכול "לשכוח לאכול" כשמרוכז במטלה שהציב לעצמו.
הבעיה: כשאנו מגיעים למשל לקרוב משפחה אצלו אנו מבקרים פעמיים בשנה, הוא יכול להיצמד אלי או אל אביו ולהסתיר את פניו למשך חצי שעה שלימה וא]פילו יותר, אך "שנפתח" אט אט. כשאנו נכנסים למעלית, אם יש אנשים זרים במעלית, הוא יכול להפנות את פניו אל פנית המעלית, עם הגב לקהל, עד שיוצאים מהמעלית.
אני מאוד מוטרדת מהתנהגות זו. האם זו "ביישנות מופרזת"?? האם זה "חוסר ביטחון"??
מה לעשות??.! אסור בשום אופן, מבחינתי, שהדבר יימשך. ככל שיגדל יהיה לו קשה יותר , יפסיד חוויות וכולי. אני חוששת מאוד שזה יימשך אם לא נגרום להתנהגות זו להשתנות. אנא עיזרו לי בעיצותיכם.
תודה רבה!!