פרידות קשות

שלום אלי,
אם הילד נרגע אחרי שאתם הולכים ומסתגל היטב, אז הבעיה היא לא כל כך חמורה. אני מציעה לכם להשתמש בשתי אסטרטגיות מקבילות - אחת ברגע שזה קורה ואחת באופן כללי. הן שתיהן חשובות ואין טעם בשימוש באחת בלי השניה.
קודם כל כשזה קורה, חשוב לא להתרגש מזה. אין טעם להסביר לו שתבואו עוד כמה שעות - הוא יודע את זה. הוא מספיק גדול. לא הייתי מתעכבת, לא הייתי מסבירה, ולא הייתי "מייחלת" לתוצאה. ייתכן שהמצב הגיע למקום כזה שדרך זה הוא מקבל תשומת לב ואז כל התייחסות שלכם, וכל הכמיהה שלכם שזה ייפסק רק מחזקת את הדפוס.
באופן כללי, הייתי מנסה לחשוב מה קרה לקראת כיתה א'. ייתכן שהילד שלכם מרגיש, אם בעקבות מסרים שהעברם במודע או שלא במודע ואם בגלל מסקנות שהוא הסיק לבד - שעם כניסתו לכיתה א', ועקב היותו אח בכור שלתי אחיות קטנות שאחת מהן תינוקת - שהוא כבר ממש גדול. הוא איבד את מקומו ואת הלגיטמציה שלו להיות קטן לפעמים, וגרוע מכך, להיות גדולים פירושו להיות לבד. צריך להסתדר לבד, כי כבר יש קטנים ממך, אין תמיד זמן לצרכים הילדותיים שלך, אבא ואמא והסביבה מתייחסים אליך כבר עם ציפיות להישגים, הצלחה, ובגרות, ואף אחד לא מפנק אותך לפעמים, מנחם אותך כשכואב לך, מרגיע אותך כשאתה חרד, וכו' (אני קצת מגזימה כדי להמחיש, זה בכלליות).
לכן מה שהוא אומר לכם דרך ההתנהגות שלו, זה אני בעצם עוד קטן, הלבד הזה והדרישות האלה בבת אחת גדולים עלי. לזה כן צריך להתייחס, אבל לא בכך שמתרשמים נורא מחרדת הפרידה שלו, אלא דרך זה שנותנים לו קצת זמן איכות של פינוק ורגרסיה, שלא מתמקד בהכנת שיעורים או בדברים של ילד גדול בהכרח, ובכך שמשוחחים איתו על כך שזה כיף ונהדר לעלות לכיתה א' ולהיות הילד הכי גדול בבית אבל אולי יש גם חששות, ולתת לו לגיטמציה לבטא אותם.

סמדר שלום ותודה על התגובה המהירה.

אנחנו בהחלט ניתן לו יותר זמן איכות כפי שהמלצת

אבל , לא הבנתי מה עלי לעשות בזמן שהוא מתנגד להפרד ו/או פורץ בבכי. עלי להשאירו כפי שהוא וללכת או להמתין שהוא ירגע אם זה אצל חבר או להמתין עימו למורה בכניסה לכיתה? האם בזמן הפרידה עלי לנקוט עימו בגישה חמה ומטפחת באופן כללי או גם לשלב התעקשות שלנו שאנו לא רוצים בכי ופרידה מסוג זה.

שלום אלי,
הגישה צריכה להיות עניינית, כמובן בתאום עם הורי החבר, שלא ייבהלו, פשוט להגיד לו שאתם הולכים, בלי התעקשות, הוא יכול לבכות, אתם לא מושפעים אם הוא בוכה או לא אלא מבצעים את התכנית כלשונה. אפשר לתת חיבוק ונשיקה אבל זהו. הדגש הוא על כך שזה יהיה קצר וענייני, בלי כעס, בלי התעקשות אבל גם בלי התמרחות יותר מדי.