פרידות קשות בגן וגם בבית

שלום זיו,
מעודדת העובדה שאחרי שאתם הולכים הוא מתאקלם יפה. סימן שאין (כנראה) בעיה אמיתית של השתלבות או של חוסר התאמה לגן.
אולי כדאי שתזכירו לו את העובדה הזו כשהוא מדבר איתכם על כך, אפשר אולי להגיד לו משהו כמו: "אתה יודע חמודי, באמת קצת קשה לך בתהחלה כשאנחנו הולכים, אבל אחר כך אתה נרגע, כי כבר מעניין ואתה לשחק או לשיר, סימן שיש לך את הכוחות לצאת מהמצב הזה ואת עושה את זה יפה מאוד" ולשמוע ממנו מה הו אבעצם עושה כל היום, כמה זה כיף וכמה הו אגדול שהו איכול להעשות את כל הדברים האלה. אמירה כזו מחברת אותו חזרה לכוחות שלו ונותנת פרופורציה, שהסבל הוא לא אין סופי, הוא עובר מהר ויש מה לעשות נגדו, למשל כשעסוקים במשהו אחר כבר כיף עוד פעם והכל עובר.
את הגישה הזו אפשר לאמץ גם בבית, כשאת הולכת הוא יוכל לבחור משהו כיפי לעשות עם אבא, לשחק ולהשתולל קצת ביחד ואז אולי זה שוב יעבור לו.
גם יש אפשרות לעשות טקס פרידה קצר, שמתכוננים אליו מראש- נשיקה, חיבוק, לתת כיף מקדימה, לתת כיף מאחורה ו...ללכת לשחק.
אפשר גם להביא לגן חפץ מעבר מהבית, שיכול לנחם אותו קצת ברגעים הראשונים של הפרידה, לפני שהוא ממשיך לענייני היום יום שלו.