חושב שכולם שונאים אותו

שלום אהובה,
זו שאלה מעניינת, לחשוב מה היה קורה אם הוא לא היה מעסיק את כולם כל הזמן. האם לדעתכם מישהו היה מתייחס אליו? יכול מאוד להיות שהניסיון שלו אומר שלא. ייתכן שהוא למד להשיג תשומת לב באופן יזום ושלילי. אתם צריכים להבין שעבור ילד - תשומת לב שלילת עדיפה על העדר תשומת לב בכלל.
כרגע, היוזמה אצלו, ואתם כל הזמן מגיבים, הוא כל הזמן בטוח שאם הוא ישחרר שליטה ויפסיק להעסיק את כולם ישכחו ממנו, ולא נותן לכם הזדמנות להוכיח ההיפך, ואתם מצד שני, כבר מתים להיפטר מהניג'וס שלו ונותנים לו הרגשה של דחיה שרק מהווה עבורו נבואה שמגשימה את עצמה.

הפיתרון צריך לבוא מכך שתהפכו את הגלגל, כלומר תתחילו לנהל את העניינים ולא רק להגיב אליהם. תתחילו בזה שתיקחו אותו לשיחה, לא שיחה נוזפת ולא ביקורתית או מאשימה, אלא שיחה חמה, אוהבת ועניינית. בשיחה תבקשו תסבירו לו שאתם אוהבים אותו, אבל אתם מבינים שהוא לא מספיק מרגיש את זה, ואתם מאמינים לו שהמצוקה שלו היא אמיתית. כדי לשנות את זה, אתם מתכוונים לתת לו בזמנים קבועים זמן איכות לבד עם אחד ההורים (ובזה, אחרי שהבטחתם אתם חייבים לעמוד, אחרת כל העניין לא שווה ותוכלו לבוא בטענות רק לעצמכם). בנוסף, אתם צריכים להכין עבורו תכנית וסדר יום. השעות הרבות שאין לו ולאחיו הקטן יותר ממנו תכנית, אחר הצהריים היא גם בין הגורמים לכך שיש הצקות ושהם לא כל כך מצליחים להחזיק את עצמם.
תכנית אומר סדר יום מגובש, שבו יש זמן להכנת שיעורים, אתם צריכים להיות זמינים בשעות האלה כדי לתת עזרה אם יש צורך, חוג אחד בשבוע אם יש לכם אפשרות כלכלית וזמן לשחק עם חברים ו/או לבד.
אם תתחילו להנהיג את הבית ואת הילד במקום להיות מונהגים, או לתת לילדים שלכם לנהל את עצמם, לאט לאט יתחיל שיפור, אם כי הוא ייקח זמן ואתם חייבים להיות עיקביים במשך מספר שבועות לפחות.
אם זה לא עוזר, אנא פנו לייעוץ מסודר.