גיל 3- מה עושים?

יונית שלום,

המצב אותו את מתארת לא יכול להפתר במענה בפורום. הייתי ממליצה בחום על הדרכת הורים.

הצבת גבולות ברורה ושיפור סמכותכם ההורית, תוך אינטליגנציה רגשית, הן המענה. ויש ללמוד זאת.

ממליצה לא להמתין עם העניין.

אתם מוזמנים לקרוא במאמרים בנושא סמכות וגבולות, הנמצאים באתר שלי.

בברכה,

נעמה.

לפני שנתיים הייתי באותו מצב כמוך.הילד היה ממש מתפרא,ולא מתחייס לדברים שאני אומרת.בעלי תמיד ניסה להסביר לו לשחק איתו אבל בשביל הילד זה היה רק הצגה כלומר בעלי שתם משחק אותה באמת מתעניין.ואת זה הבנתי רק מאוחר יותר כלומר ילדים מאוד חכמים הם יודעים מה הגבולות...אז ככה החלטנו אני ובעלי שמעכשיו כל יום נקריא לו סיפור, ניצא איתו לפארק, נשחק ביחד אבל ממש ביחד בלי טלפונים,בלי טלויזיה שתמיד אנחנו יוצאים תמיד הוא איתנו אפילו עם זה רק לסופר או לקניון
ולא משנה כמה זה קשה שתביני יש לי עוד בן שהוא היה צופה בהכל והוא מתחתיו בשנתיים
בכל אופן היה בהתחלה קשה אבל הבנו שהילד מחפס צומת לב והכוונה שלא מספיק לו חיבוקים נשיקות ומתנות אלה צומת לב אמיתית
שככה אחרי שבועיים הילד השתנה לחלוטין הוא הבין כמה הוא חשוב לנו וכמה אנחנו אוהבים אותו ושתמיד הוא בעדיפות הראשונה בשבילנו
ותאמיני לי זה עזר מאוד כי הוא יודע למרות שאנחנו חוזרים ממש מותשים מהעבודה והכל אנחנו שם בשבילו
אז כדי לך מאוד לנסות את זה כי הילד מחפס צומת לב
בהצלחה

הילה,

את כ"כ צודקת!

תשומת לב זה חלק מאד נכבד בנוגע לחינוך ילדים.

אין ספק שזה יקל על הילד.אבל זה לא מספיק.