פתאום נהיה ביישן

הילד בן כמעט 6, התחיל כיתה א' השנה.

מדובר בילד שמעולם לא היו לו בעיות חברתיות. בגילאים היותר קטנים כולם רצו את קרבתו. בגן החובה הבנתי שהוא כבר לא ממש "מלך הכיתה", אבל עדיין היו לו 3-4 חברים קרובים ועוד כמה במעגל היותר רחוק.

בכיתה שלו משובץ רק ילד אחד שהיה חבר טוב שלו בגן, אבל ממה שהבנתי הם כבר לא כל כך משחקים יחד. כשאני לוקחת אותו לבית הספר וממנו, נראה לי שהילד הזה אפילו קצת מתרחק מהבן שלי.
גם כשאני מנסה לתאם מפגשים אחה"צ עם ההורים שלו אני נתקלת בקרירות.

כשאנחנו מגיעים בבוקר לבית הספר הבן שלי מסתכל על הרצפה ולא רוצה להרים את הראש ולהסתכל על הילדים האחרים. גם אם בשעות אחה"צ אנחנו פוגשים ילדים שבאים להגיד לו שלום הוא לא עונה להם וטוען שהוא מתבייש.
זה מאד מדאיג אותי כי אני רואה שהרבה ילדים אחרים כבר משחקים ביחד והוא בד"כ לבד, וכמו שציינתי לא מדובר בילד שבד"כ היה מתבודד או ביישן.

בשיחות איתו הוא אומר שהוא מרגיש בודד בביה"ס, ומנגד בפעמים אחרות שאנחנו מדברים הוא אומר שיש לו כמה חברים בכיתה.

יצוין שגם עכשיו הביישנות היא רק מול הילדים האחרים. המורה אמרה לי שבכיתה הוא משתתף, ואפילו עם אנשים שהוא לא מכיר (מוכרים בחנויות וכו') הוא מדבר בלי בעיה (שואל שאלות וכו').

מה עושים? האם אני סתם מודאגת וזה עניין של זמן?
האם יש דרך לעזור לו? ואולי צריך לתת לו להתמודד לגמרי לבד?
האם צריך לעודד אותו לשוחח עם ילדים אחרים? או לערוך את ההיכרות ביניהם בעצמי?
ואולי צריך לתת לו חטיף שיחלק לכולם או איזה צעצוע שיוכל לשחק איתו ויגרום לאחרים גם להתקרב?