ציורים

שלום לך,
לא הייתי נכנסת למונחים "נורמלי" או בעייתי, אך נושאים שחוזרים בציורים פעמים רבות כן יכולים להעיד על מצוקה כלשהי כשדאי לבדוק אותה יותר לעומק. אולי תתחילו בהתייעצות עם פסיכולוגית בית הספר ותמשיכו משם.

רציתי לשאול.....שנה שעברה עשינו לבתי, בת 5, אבחון אצל מרפאה בעיסוק.

המאבחנת אמרה לילדה לצייר בית והיא ציירה אותו עקום , בלי חלונות , בלי דלתות וכו'.

נרמזתי ע"י חברה שזה לא דבר טוב ובעלי החליט להראות לה איך מציירים בית: עם דלת וחלונות עם סורגים. הוא ניסה ללמד אותה באופן תמים ...

מאז בכל הציורים שלך מופיע בית כמו שהוא לימד אותה והיא לא מנסה לשנות/לשדרג /לבטל וכו' .
על מה זה מעיד?

תודה

שלום הילה,
ייתכן שזה מעיד על כך שהיא חשה שאביה מאוד לא מרוצה מאופן שבו היא מבטאת את עצמה דרך ציור ולכן הציור שלה כבר לא ספונטני כבעבר.
אפשר לנסות להגיד לה, שבציור הכל מותר, זה לא באמת, ועכשיו כשהיא יודעת כבר איך מציירים בית לפי מה שאבא אמר, וטוב שהוא לימד אותה, היא יכולה לחזור ולצייר בית איך שבא לה. אין פה נכון ולא נכון, וזה ציור שלה והיא תחליט איך נראה הבית שם.

סמדר שלום, תודה רבה על תשובתך. אבל למה בעצם את חושבת שזה מעיד על מצוקה? זה ודאי מעיד על משהו שמעסיק אותו, אולי משהו שהוא שמע שמדברים (וזה דוקא יכול להדאיג אותי), אבל האם ציורים של ילדים ערומים במצבים שונים מעיד דווקא על מצוקה? תודה מראש.

שלום לך,
כשילד חוזר על משהו שוב ושוב בציור ובמשחק זה בדרך כלל מעיד על ניסיון לעבד משהו שמציף מדי. כדי להתעניין במשהו אני יכול לשאול שאלות או לבקש לראות עוד, זה לא רק עניין אלא סוג של ניסיון להתמודד עם הצפה. כך אני רואה את זה. אבל כמובן שזה דורש בירור יותר מעמיק וייתכן בהחלט שאני טועה.

סמדר, שוב תודה רבה. אני מניחה שאת צודקת. הבן שלי עסוק מאד בזהות מגדרית שלו (התייעצתי על כך בפורום הזה לפני כמה שבועות). אני חושבת שיש לו "הזדהות נשית" מסוימת - לא תמיד זה בא לידי ביטוי מפורש ולעתים קרובות זה מוצא ביטוי ביצירה שלו, יותר מאשר בחיים עצמם: אולי בגלל שהוא מסתיר, או אולי בגלל שככה הוא, כלומר שהיצירה היא המקום של של ההתלבטות והעיבוד שלו. הוא גם מתבייש לחשוף את הגוף שלו (הוא מוכן ללבוש רק בגד-ים שלם של בנים, ולא מוכן ללבוש רק מכנסיים). השאלה שלי - אני מקווה שאני לא חוזרת על עצמי, אני בעצם מנסה להגדיר משהו במדויק - האם עצם העובדה שהוא מתעסק בנושא ביצירה שלו, היא לא עיבוד שלה? כלומר, האם צריך לראות את ההתעסקות הזאת (ביצירה) כסימן של בעיה (שיוביל, נגיד, להתייעצות שלי או גם שלו עם פסיכולוגית) - או דווקא כצורה של עיבוד (גם כי ברור כי הוא מרגיש את החריגות שלו, ובודק את הגבולות של מה אפשר לחשוף, מתי ובנוכחות מי, ומתי הוא צריך להסתיר..). כי חשוב לי להבהיר שהוא ילד מאד מאד שמח ונינוח, אהוב ורגוע, ומתפקד היטב בכל המישורים, ואין שום סימנים (אחרים) שהוא סובל.
שוב תודה מראש וסליחה על האריכות,

סליחה: רציתי לכתוב: אין שום סימנים שהוא סובל.

שלום לך,
תראי, זו החלטה שלך אם להמשיך לבדוק את זה או לא, אני ליתר ביטחון הייתי בודקת. בעיני הציורים האלה יכולים להיות סימנים שהוא סובל.

תודה, סמדר. אני אכן מעוניינת ומתכננת לבדוק את זה, פשוט הייתי סקרנית לדעת איך מבחינים בין "עיבוד" של שאלה/בעיה לבין סימפטום או "קריאה לעזרה". ואני מאמינה שהם לא תמיד חופפים. תודה רבה בכל אופן, בברכה.