מוטרדים

שלום לכם,
לא כל כך הבנתי את האמירה שלכם "לשמחתנו הי אמקבלת אותו בשמחה מלפטפת ודואגת" כומר אני מבינה בהחלט מה משמח בזה וזה נורא נחמד, אבל האם אתם באמת חושבים שאין לה שום תחושות שליליות כלפי הולדת האח (שלא סותרות כמובן את האהבה הרבה שחשה אליו?) ייתכן שהיא לא מרגישה לגיטמציה לבטא את חששותיה, כעסיה ומצוקתה כלפי האח בצורה ישירה, והיא משתדלת להחזיק את עצמה, ולהיות נסיכה, כמו שכיניתם אותה ואולי גם זו הציפיה המשודרת לה, ילדה נבונה, גמולה, מבינה הכל, אוהבת את אחיה ואף פעם לא מקנאה, אבל האמת היא שכנראה אין לה כל כך כוח להחזיק את עצמה ויש לה חששות וקשיים. למשל אולי היא חוששת שהקטנצ'יק, כפי שאתם מכנים אותו תפס את מקומה בליבכם ולכן היא לא כל כך בטוחה להיות בגן בלעדיכם. אולי היא איבדה אותכם? שאתם הרבה פחות פנויים אליה,אולי היא מרגישה שהיא בעצם מאוד בודדה כרגע?
אם היא ילדה כל כך מבינה, הייתי מנסה לשוחח איתה, ע כך שבטח נורא קשה לא עכשיו כשאחיה נולד, כי היא צריכה אותכם יותר ממה שהיא מקבלת, ואולי לפעמים היא פוחדת שלא תבואו יותר או שאתם לא חושבים עליה כשהיא בגן. וחשוב שהיא תדע שאתם מאוד אוהבים ואתה, ומותר לה להיות קטנה, מותר לה לפחד ולכעוס ואתם תשדלו מעתה להיות איתה לחוד בלי אחיה פעם בכמה זמן.
בזמן האיכות שאתם מקדישים ה לבד הייתי מציעה לה לשחק בלהיות תינוקת, ולחזור ולפנק אותה שוב כאילו היא התינוקת עכשיו.
אני חושבת שלאחר מתן ההכרה בקושי שלה, הקדשת הזמן באופן שהצעתי והימנעות משידור ציפייה מתמדת שהיא תהיה גדולה, נוחה ומבינה כל הזמן - יהיה שיפור במצב.