עזרתכם בבקשה

שלום דנה,
לגבי השאלה הראשונה, לא ברור לי למה את כועסת. כעס הוא לא שיטת חינוך וגם לא שיטה להצבת גבולות. הדרך להציב גבולות היא באופן החלטי אבל זה לא קשור לכעס, ובודאי שאין טעם ליצור אצל הילד ריגשי אשמה על כך שאת עייפה. זה לא רלוונטי ולא עוזר. אם את רוצה שהוא יישן בשקט בלילה את פשוט צריכה להבהיר לו שיחזור לישון. ואתם צריכים להיות עיקביים ומתאומים ביניכם את ובעלך, כלומר בודאי שזה לא לעניין שבעלך יישן לידו בלילה. אתם צריכים להסכים ביניכם על תגובה.
עכשיו לגבי הקושי שעובר על הילד. מה זאת אומרת את לא רואה שעובר עליו קושי? זה שהוא מתעורר בלילה זה לא אומר שעובר עליו קושי? כן זה קשה לעבור גן, וצריך, במקביל להצבת הגבולות גם להתייחס לקושי שלו, לברר איתו, (אולי את עושה את זה) איך היה בגן, האם קשה לו, מה קשה לו, אולי הוא מתגעגע לגננת משנה שעברה, אוי כדאי ללכת לבקר אותה יום אחד, אולי הוא מתגעגע לחברים משנה שעברה, אולי כדאי לקבוע איתם לפעמים אחה"צ, אוי עוד אין ו חברים חדשים, אולי הגננת נראית לו קשוחה וכו'. כדאי לדבר על הדברים האלה ולהציע לו דרכים להתמודד.
וזה מוביל אותי לשאלה השניה השניה שלך לגבי הילדה. תראי, כשילד אוכל יותר מדי זה יכול להצביע על בעיה רפואית, או על חסך ריגשי. קודם כל כדאי לך לשלול בעיה רפואית. אם עשית זאת, והכל בסדר, אז ייתכן מאוד שהידה שלך מבקשת להתמלא באוכל אך מה שחסר לה זו התייחסות ריגשית, ואני לא מתכוונת בהכרח לחום ואהבה, אם כי זה יכול להיות גם זה, אלא יותר לתשומת לב לרגשות שלה ולצרכים הריגשיים שלה. משהו בדומה למה שהצעתי לך לעשות עם הבן. אני לא מכירה אותך, אך אני מתרשמת שייתכן ואת מאוד רוצה שהבית יתקתק והילדים יהיו בסדר ואת אולי לא תמיד פנויה לקשיים שעומדים מאחורי ההתנהגות שלהם אלא רוצה שההתנהגות הפחות טובה תעלם וזהו .וייתכן שאת לא מספיק שמה לב ונותנת מקום לקושי הריגשי שיש מאחורי ההתנהגות.
לכן בכוונה אני לא רוצה להיכנס איתך לעניין האוכל אם לתת לה לאכול או לא, אלא חשוב לי שתלכי ותבדקי את הדברים ואם יש צורך תפני להדרכת הורים כדי לראות מה מצוקה שמאחורי האכילה של ביתך.