עקשנות, נוקשות מחשבתית? מה עושים?

שלום ליאת,
האם את יכולה לפרט על מה למשל הוא מתעקש, איך העקשנות מתבצעת (בכי, התפרצויות, התעלמות וכו') וכיצד אתם מגיבים לכך.

שלום סמדר,
העקשנות מתבטאת בבכי, לעיתים התפרצויות זעם, בעיקר בכי ואי תזוזה מעמדה שנוקט.
יש ואנחנו מנסים להגיע לליבו בניסיון להסיח וליצור אוירה נעימה ומכילה. ויש שאנחנו תקיפים ומאוד כועסים, מתפרצים ומענישים. תלוי במידה ובסיבת ההתעקשות.

שלום ליאת,
קודם כל אני ממליצה לכם לקבוע סדרי עדיפויות על מה שווה לכם להתעקש מולו ומה פחות חשוב. זה חשוב גם לתת לילד תחושת שליטה כלשהי ועצמאות, ויש דברים זה בסדר שהוא מחליט לגביהם. יכול להיות שאצלכם בבית יש המון דברים שנראה לכם עקרוני שאתם תחליטו ואפשר לוותר שם, אולי יש משהו נוקשה גם באווירה של הבית והוא מרגיש שמגבילים אותו יותר מדי. תבדקו אם ואיפה אתם יכולים לשחרר.
אחרי שהחלטתם על מה מוותרים ועל מה לא,לגבי הדברים שאתם לא מוכנים לוותר בהם, צריך לבחור תגובה מתאימה. שתי התגובות שאת מתארת הן לא כל כך טובות. צריך לוותר על השכנוע, וגם לוותר על הכעס.
שניהם משדרים לילד חולשה. אם החלטתם שהוא צריך לעשות משהו, או להיפך, אסור לו לעשות משהו, אין מה לשכנע אותו. נסיונות להסברים ולשכנוע רק משדרים לילד שאתם פתוחים למשא ומתן, והוא לא קולט את ההחלטיות. האמירה שלכם בדבר הגבול צריכה להיות קצרה, החלטית וחד פעמית. אמרתם וזהו. אם הוא בוחר לבכות, שיבכה, אל תנסו להרגעי את האווירה, או לעשות שיהיה נעים, זה לא במקום. תניחו לו עד שירגע. אותו דבר לגבי הכעס. אין מה לכעוס עליו, הכעס לא משרת דבר ולא משדר חוזק ושליטה אלא איבוד שליטה.
חשוב מאוד להיות עיקביים במה שבחרתם. העיקביות היא לב העניין.
עם זאת אני רוצה לומר לכם שהמצב שאת מתארת יותר רושם קצת חמור כרגע, כיוון שהדברים הגיעו לידי הרטבה. לכן אם אתם מרגישים שאתם לא מצליחים להתמודד לבד, לא הייתי מחכה והייתי פונה להדרכת הורים מסודרת, עם ליווי יותר צמוד של התהליך.

שלום לכם,

רציתי לשאול האם אתם יודעים היכן אוכל למצוא חומר על הקשר בין "נוקשות מחשבתית לבין תפקודים ניהוליים".


תודה
אלה