בעיות התנהגות

שלום רב,
אני אמא לילד בן 6 ולילדה בת 4.5.
לפני כשנתיים התגרשתי והילדים בחזקתי.
יש לי קשיים רציניים בכל ההתנהלות מול הבן שלי.
מאז ומתמיד הכל הלך איתו "קשה" : הוא מאד בעייתי מבחינת אכילה (לא אוכל פירות וירקות בכלל, מסרב לטעום דברים חדשים) ולאחרונה (מזה כמה חודשים) התחיל להתנהג בצורה מאד לא אופיינית לו.
הוא החל לנבל את פיו, להרים ידיים (גם עלי). התפרצויות הזעם שלו תכופות מאד, קשה לו להפסיד במשחקים או להתמודד בסיטואציות שלא מתנהלות ע"פ רצונו.
אני, מצידי, אכולת רגשות אשמה על "הגורל" שבחרתי לילדיי (=הגירושין) ומרגישה שההתנהגות שלי אינה עקבית.
קשה לי לעמוד במילה שלי ואני מוותרת הרבה כי אני מרחמת, מתחרטת, רוצה שהכל יהיה טוב.
המצב הגיע לכך שכל דבר שהוא עושה מעצבן אותי ואני מתנהלת בלי פרופוציה להתנהגות שלו. הוא מכעיס אותי, מעצבן אותי ואני מרגישה חסרת שליטה.
ניסיתי כל מיני שיטות - לקחת לו צעצועים שהוא אוהב, לאיים שלא נעשה דברים שהוא רוצה, להתעלם מהצעקות והצרחות... ואני לא מצליחה לדבוק שיטה אחת ברורה.
לדעתי, השיטה שהצליחה בצורה הטובה ביותר היא דווקא ההתעלמות מהתקפי הזעם שלו. אז, הם נמשכים פחות זמן והא חוזר לדבר בצורה נאותה.

עם זאת, כפי שציינתי, קשה לי לדבוק בזה.

הייתי מאד שמחה לקבל ייעוץ בדרך הפעולה הנוכנה.

תודה מראש,
הכמעט מיואשת