עזרה בבקשה

שלום ליאת,
לא הבנתי מהתאור שלך, מה עשיתם אחרי הבירור שערכתם והתברר שהיא פוחדת מהמורה? כמו כן חסרים פרטים ע משפחה והםא קרה משהו לפני שהתחילו החרדות שניתן קשר אותן ולא בואפן חלקי לשם (הולדת אח, מעבר דירה, מעבר בית ספר, פרידה מחברה טובה, משבר חלילה במשפחה וכו'.)

שוב שלום (ותודה על ההתיחסות המהירה)
לאחר הברור שאני עשיתי עם המורה לבד ,המורה אמרה לי שתיקח אותה לשיחת הרגעה שבוע הבא
לגבי שינויים:לא היו שינויים כלשהם אצלנו במישפחה השינוי היחיד הוא שהיא עלתה לכיתה ב" (עם כל החברים מכיתה א") אולי שינוי נוסף שעכשיו חשבתי עליו זה שהיא החלה להרכיב משקפיים...היא מרוצה מאוד מהם ולמרות שרופא העניים אמר לה להרכיב אותם רק בכיתה לראיה מהלוח היא נהנית להרכיב אותם כל היום...
מה דעתך?
היום בניגוד לימים אחרים (אני בד"כ מסיעה אותה ומורידה אותה ליד בית הספר )כשהגענו לבית הספר ירדתי מהאוטו וליוויתי אותה לתוך בית הספר.
אני מודאגת ולא מבינה מניין הפחד הזה
אנא עזרי לי !!

שלום ליאת,
קשה מהתאור שנתת לדעת מהיכן הפחד הזה. לא ציינת מה הרכב המשפחה, ומה מקומה ש הילדה מבחינת סדר הלידה. הדבר היחיד שאני יוכל הלחשוב עליו הוא שייתכן שמדובר בידה במאת מאוד טובה וממשומעת, שמשתדלת לא להכביד על אף אחד ולהתמודד לבד ובאופן עצמאי, ולכן את כל דאגותיה שומרת עצמה עד שזה מצטבר ונהיה יותר מדי.
אם אתם רוצים לפנות לטיפול, אתם כמובן יכולים לעושת זאת גם דרך קופת חולים וגם באופן פרטי.
אתם יכולים לחפש באתר האינטרנט של הקופה שלכם לגבי רישמות מטפלים שנמצאים איתה בהסדר ועובדים עם ילדים, או לברר בקופה עצמה, או לחפש באופן פרטי דרך המלצות של מכרים או פסיכולוג של בית הספר.

האם את חושבת שחוג יוגה יכול לעזור לה לשחרר במעט את המתח ?

שלום ליאת,
חוג יוגה זה דבר מצויין, הוא יכול להרפות את המתח, אבל לא בטוח שהוא יכול לפתור את הבעיה כמו שצריך וכמו שהייתם רוצים.

לפני כמה ימים דיברתי עם ביתי ,זו היתה שיחה נעימה ובמהלכה היא אמרה לי שהיא מאוד מתגעגעת אלי כשהיא בבית הספר...
חשבנו יחד מה יכול לעזור לה ,הצעתי לה שתיקח בגד שלי שכבר לבשתי לכיתה ותשים אותו בתוך התיק ובכל פעם שתיהיה עצובה -מתגעגעת היא תריח ,תמשש את הבגד...
זה לא מצא חן בעינה והיא אמרה שבגד עלול לגרום לה להיות יותר עצובה
ואז חשבתי אולי בגד מצחיק...והיא העלתה את הרעיון של תחתונים(נקיים כמובן !!!!)
ככ ה יהיה לה בגד עם קריצה....
אני הסכמתי ...וניראה שמאז הילדה שמחה ונינוחה יותר
שאלתי אותה היום איך היה בבית הספר וככה היא ענתה "היה לי רגע שהתגעגעתי אליך ואז ניזכרתי בתחתונים הוצאתי אותן בלי שאף אחד ראה הרחתי אותם..(ריח של בדין..)
וזה קצת הצחיק אותי ולא ההיתי עצובה יותר.."
מה דעתך על כך ?
אודה לך על תשובה כנה
האם לא ניראה לך שקצת התחרפנו.?

שלום ליאת,
אני חושבת שכל עוד העניין נעשה בהומור, זה בסדר. אולי עם הזמן אפשר יהיה לוותר על התחתונים הקונקרטיים ולהיזכר בבדיחה המשפחתית וזה ירגיע את החרדה.