התדרדרות בהתנהגות ילד בן 3

הסרוב של בנך לשמוע בקולך איננו סימן לכך שאת איבדת מסמכותך ולא שהוא מזלזל בך אלא שהוא זקוק לך. נדמה לי שההתנהגות הלא ממושמעת של בנך נועדה למשוך אליו את תשומת ליבך גם אם זה נעשה בדרך שלילית. נולד לו אח כיום בן כמה חודשים, הנוכחות שלו הופכת להיות יותר מורגשת בחיי המשפחה, אבא לא היה בסביבה, לא ברור כמה היית פנויה עבורו.
כדאי לשוחח איתו על התחושות שלו, לקרוא ספרים בנושא אחים, הכי חשוב למצוא לכם שוב זמן בילוי משותף רק שניכם גם אם מדובר ברבע שעה ביום.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

תודה רבה על התגובה המהירה.

ברצוני להתמקד ולשאול איך אני מגיבה להתפרצות כעס? כאשר אני מבקשת לעשות דבר מה והוא מגיב בלא רוצה, או בורח לי מהחדר?
אני כועסת אבל זה לא עוזר. אני מקדישה לו הרבה תשומת לב, ומנשקת ומחבקת כל הזמן, אני אומרת לו שאני ואבא והתינוק אוהבים אותו מאוד. איך אני מחזירה אותו להתנהגותו הטובה והממושמעת ומשמרת אותה.
אתמול היה לי מקרה די קשה איתו-אספנו חברה מהגן והוא החליט שהוא לא רוצה לשבת בכסא בטיחות שלו אלא ליד החברה באוטו. הסברתי לו שהוא לא יכל כי אני לא יכלה לחגור אותו וזה מסוכן והוא לא הסכים בשום אופן לשבת בכסא, כאשר ניסיתי להושיב אותו בכוח הוא השתולל צעק וצרח ואפילו הרביץ לי, באותו רגע החזקתי את עצמי , לא התעצבנתי או הגבתי בצורה תוקפנית . אבל כן הושבתי אותו תוך התנגדות מצידו וחגרתי אותו בכיסא. הסברתי לו שאמא כועסת על ההתנהגות הזו ושיבקש סלחה. אבל באותו הרגע ממש אני לא ידעתי מה לעשות - איך לגרום לו לשבת מרצונו, הרי אני לא יכולה לוותר לו ולתת לו לשבת לא חגור. מה עושים במצבים כאלו.

מיכל שלום,
אין פתרונות פלא למצבים אותם תיארת. ילדים עוברים תקופות כאלה של מרדנות, בדיקת גבולות, התעקשות על הרצונות שלהם. זה מתיש, מתסכל ובטח פוגע בביטחון העצמי שלך כהורה. בתגובה להתפרצויות כעס אלו כדאי מצד אחד להקפיד לא לאפשר פריצת גבולות ומאידך להכיל יותר את המצב הרגשי הפגיע של ילדך. הכוונה היא שילד מתפרץ זקוק לתחושה שיש מבוגר חזק ממנו שלא נבהל מההתפרצות וההתפרקות שלו ויכול לשאת ולהתמודד עם כל מה שקורה לו. לכן לשמור על הגבולות. מצד שני אם את מבינה שילד במצב רוח ירוד, עצבני מייצר יותר מצבי עימות (זה קורה גם לנו המבוגרים) תוכלי להתמודד טוב יותר עם התחושות של כעס ותסכול שההתנהגות שלו מעוררת בך. התגובה שלך במצב אותו תארת היתה נכונה וטובה. חגרת אותו למרות מה שעשה. הסברת מדוע זה חשוב, הסברת שאמא כועסת. אבל כדי להכיל ולהרגיע רגשית אין צורך לדרוש ממנו להתנצל, לבקש סליחה. את זה אפשר לעשות מאוחר יותר אחרי שנרגעתם, שוחחתם על הארוע, ניסת להבין מה הוא הרגיש ומה גרם לו להתנגד וניסתם להשלים.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית