מה עושים?

שלום ליאת.
נסי לחשוב ולכתוב לי על דברים שהשתנו אצלו בזמן האחרון. בנוסף, הייתי שמחה אם היית מפרטת כיצד הגיב כשאחיו נולד. ייתכן וזו תגובה מאוחרת לקבלת האח החדש.
נהיה בקשר.

ילדים רבים בני שנתיים - שלוש חווים פער בין היכולת המחשבתית לבין יכולת הביטוי.
תחשבי על עצמך כעולה חדשה במדינה שבה את מבינה את השפה אבל לוקח לך זמן להתבטא.
כדי לפרוק את התסכול - הם לפעמים צועקים מתעצבנים וגם מכים. כמו שירון לונדון פעם אמר "במקום שבו נגמרות המילים מתחילה האלימות", הוא מוציא את הזעם במקומות הכי קשים שלו. בגן, מול הרבה ילדים, ובבית - מולך ואחיו הצעיר.
כשאת מנסה ומגיעה לאלימות - הוא מפנים שאלימות זו שפה!! ואת זה אנחנו לא רוצים. לא את לא הגננת ובטח לא החברים.
כדי לעזור לו להגיד את מה שהוא רוצה צריך ממש בעדינות לעקוף את מכשול התסכול. לדוגמא: כשאתרואה שהוא נכנס ללופ של הכעס תתכופפי אליו תחזיקי אותו בכתפיים ותגידי לו :"אני מבינה שאתה כועס/רוצה להסביר לי/וכו'" ותקשיבי לו.
אחרי פעם או פעמיים תראי איך עוצמת התגובה תפחת.
בהצלחה
ענת זפרני