בן שנתיים עם אנטי לאמא

ליאת שלום,
הבן שלך כרגע מאוד חרד בשל ההריון, היכולת המועטה שלך להתפנות אליו (ביחס לעבר) והתינוק עמו הוא ייאלץ להתחלק באמא. בנוסף, העובדה שהוא יוצר קשר עם אבא זהו תהליך נהדר, שיש לחזקו. כדאי להבין את מה שעובר על הילד מנקודת מבטו, כמה הוא חרד ומודאג ומרגיש שעליו ליצור קשר עם אנשים אחרים לפני שאמא "תנטוש" אותו.
הילד שלך מאתגר אותך כרגע להגיב אליו לא ממקום אישי ולא להיפגע ממנו, אלא להבין את הצורך שלו למצוא לו עוגן נוסף בין המבוגרים לפני שתיעלמי לו. חשוב להמשיך להרעיף עליו אהבה, חום ופינוקים, ולא לחשוב על הקשר שלכם במובנים של כישלון שלך. מהדברים שכתבת עולה שעד כה הקשר היה קרוב וטוב ולכן תגובותיו מפתיעות אותך. אם כך, זה ממש לא כישלון, זו הצלחה שלך כאמא! בנוסף, יש לו קשר טוב עם אבא וסבתא, וגם זה הישג חשוב.
כשהוא מגיב אלייך בצורה לא נעימה, התפקיד שלך כאמא הוא להישאר יציבה עבורו, ולהתמיד באהבה שלך אליו, גם אם את לא עומדת בכל ציפיותיו. אני מתארת לעצמי שגם בקשרים הקרובים האחרים שלך (כמו עם בן זוגך לדוגמא) את לא תמיד "פרפקט" ועדיין אתם יחד... כך גם עם הילד, אלא שאיתו באמת זה לא קשר הדדי אלא שתפקידך הוא להיות נוכחות עבורו גם כשהוא כועס וחש מתוסכל ומאוכזב, ואולי גם במיוחד ברגעים הללו הוא זקוק לך הרבה יותר מאשר בשיגרה.
שירי

לגבי החשש מההולדת התינוק, קשה לי להאמין שבני מבין את השינוי הקרב, אנחנו בקושי מדברים על זה (רק אומרים - לאמא יש בבטן תינוק) אבל לא מסבירים שיהיה תינוק ויהיה עוד מישהו וכו...
דיברנו על זה רבות והגענו למסקנה שבני הוא ילד שובב ואוהב שמצחיקים אותו, מקפיצים באויר, משתוללים וכו - ואני לא כל כך כזאת (מנסה אבל לא תמיד מצליחה) ולעומת זאת אבא שלו הרבה יותר מצחיק ויש לו רעיונות מקוריים להסחות דעת מדברים שהילד לא אוהב לעשות (למשל להסתרק, להחליף חיתול וכו) בעוד שאני יותר "טכנית" ולא יודעת להפוך כל דבר למשחק (ובעצם אני גם לא חושבת שצריך - כעקרון - כל הזמן להיות ליצן בשביל להצליח לעשות דברים בסיסיים כגון החלפת חיתול וכו). בכל זאת - לילד יותר כיף עם אבא וזה בסדר...
השאלה היא - איך להגיב, איך להתמודד - מעבר לתחושות שלי - מה תכלס לעשות כשהילד רואה אותי בבוקר ומתחיל לצעוק "לא רוצה את אמא רק את אבא", או כשכל פעולה קטנה הופכת למאבק (התארגנות בבוקר - צחצוח שיניים, סירוק, הלבשה - הופך למלחמה). לא רוצה להלחם עם הילד שלי כל הזמן - ברור שזה לא תורם ליחסים...

ליאת יקרה,
ראשית אני מאמינה שבנך מגיב להריון המתקדם, לכך שאת פחות פנויה אליו מטבע הדברים ועוד פחות מעוניינת ומסוגלת להקפיץ אותו באוויר ולשחק איתו באופן פיסי. אני חושבת שזה בסדר גמור שאת נוהגת אחרת מבעלך, טוב שיש שני הורים שהם לא אותו האדם ואפשר לתקשר עימם בדרכים שונות ולהתנסות בסוגים שונים של אינטראקציות. הבן שלך מרוויח מכך המון.
מהדברים שכתבת, עלתה בי שאלה באיזו מידה את ובעלך והילד מצפים שכל היחסים יהיו רק נעימים ומצחיקים. כפי שכתבת בצדק, לא צריך להיות ליצן בשביל להחליף חיתול. הבן שלך הוא בן שנתיים, וזה גיל בו הילדים עסוקים במאבקי כוח ובנסיונות לשלוט במבוגרים - עכשיו לא מחליפים חיתול, לא רוצה להיכנס לאוטו, עכשיו רוצה שאבא יעשה לי אמבטיה, וכדומה. אלו ויכוחים שגורים בכל משפחה, ואצלכם ההריון המתקדם והלידה הקרובה מעצימים את התהליך ההתפתחותי שהיה מתרחש בכל מקרה. חשוב לבחור את המלחמות, כלומר את הנושאים בהם חשוב לך להיאבק ולהבחין בין עיקר וטפל. ובמקביל לאפשר לילד מקומות בהם הוא מרגיש שהוא יכול לקבוע. למשל - לי באופן אישי נראה שהסירוק בבוקר לא צריך להיות נושא למאבק, ואם הוא לא רוצה להסתרק, תספרו אותו בתספורת שלא מצריכה ארגון של השיער. זה בניגוד לצחצוח שיניים שהוא חשוב ביותר.
ויחד עם כל המאבקים, חשוב לאפשר לך ולילד זמן איכות כיפי ומהנה, בו תבלו בדרך שמתאימה לשניכם. אני בטוחה שהוא נהנה מדברים נוספים מלבד הקפצות באוויר - לקרוא ספרים, להדביק מדבקות, לצאת לאכול גלידה בפארק וכדומה.
בהצלחה ולידה קלה,
שירי