בכי כל בוקר בכניסה לגן

בני בן שלוש, מתבטא בצורה חופשית ואוהב להשתולל ולשחק. הבעיה כל בוקר בכניסה לגן. הוא הילד היחיד שבוכה בפרידה בבוקר. נאחז ברגלי ומסרב להפרד בנשיקה וחיבוק. הוא בן שלישי לאחר שתי בנות גדולות (15, 10). בבית הוא לפעמים מכה את אחיותיו, ומגלה עקשנות רבה.
ניסינו להתעלם מהבכי, לשוחח עימו, לדבר עם הגננת (שמספרת שהבכי הוא רק לדקה שאני ניפרדת ממנו), אך שום דבר אינו עוזר. בבוקר אני לוקחת את הגדולות וניפרדת מהן בחנייה של בית הספר ואז ממשיכה לגן. אנחנו מראים לו שאנחנו נפרדים בברכה ונשיקה ומסבירים לו שבצהריים אני חוזרת לקחת אותו. לאחרונה הוא אומר שלא כייף לו בגן, אך אני יודעת שיש לו חברים, עליהם הוא מספר. בארוחת הצהריים אני שואלת אותו איך היה בגן והוא אומר כייף.
איך ממשיכים הלאה, ומה ניתן לעשות? חייבת לציין שגם שנה שעברה היה בגן אחר וכמעט כל השנה בבוקר היה בוכה, ובחזרה היה שמח ומתעכב בגן לפני שיוצאים הביתה.

מה עושים? נואשת לעזרה?