תשכול

שלום לך,
אולי באמת אתם נוקשים מדי איתו. גם נשמע לי שהדרישות שלכם קצת גבוהות. ילד בגילו לא תמיד מתמודד היטב עם הפסדים במשחק, יש לכם ציפייה שכאילו אם תסבירו לו שככה זה בחיים הוא מייד יפנים ושינה גישה. זה לא עובד כך, רמה מסויימת של תסכול במצבים כאלה היא הגיונית וזה קורה הרבה בגילאים האלה.
אם את מרגישה בעצמך שאת נוקשה מדי, אולי כדאי לעשות סדרי עדיפויות על מה להתעקש ועל מה לא. לא על כל נושא חייבים להיאבק. תנסו לחשוב איפה אתם כן מאפשרים לו להחליט, להרגיש עצמאי וגדול, אולי אין מספיק מקומות כאלה והוא מרגיש נמחק, חסר אונים וקטן, ולכן מרגיש מצוקה ורב על כל דבר.
בנוסף אולי זה לא רק עניין של גמישות ונוקשות, אלא נשמע שאולי הוא גם לא כל כך מוחזק ריגשית. לא תארת ולכן אני לא יודעת, כמה התייחסות ריגשית הוא מקבל, כמה הכלה, ואיזה כלים אתם נותנים לו כדי לעבד את ריגשותיו מלבד חינוך וגבולות. למשל הכרה בכך שזה באמת מעצבן שהוא לא מקבל מה שהוא רצה, שקשה לו עם אחותו, שהוא מרגיש קנאה, וכו'. הכרה ברגשות שליליים לא אומרת שאתם מסכימים למעשים שליליים, אלא שאתם מבינים מה קשה לו ושזה טבעי, אבל יש עוד דרכים להתגבר על כך שאותם אתם צריכים ללמד אותו, לאט לאט.

הי ותודה על התגובה
אני לא כך כך מבינה מה הכוונה ב"מוחזק ריגשית" ? את בטח לא מתכוונת לחום ואהבה - מזה יש לו הרבה וגם אני ממש קשובה ומתייחסת לכל פנייה שלו ולכל דבר שהוא רוצה לספר לי. את צודקת שאני מתעקשת על כל דבר וצריכה לגלות גמישות וזה משהו שאני צריכה לעבוד על עצמי. לגבי לתת לו כלים להתמודדות - אשמח לקבל יותר פירוט ודוגמא כי אינני יודעת כיצד להחזיק אותו ריגשית.

תודה
אמא

שלום לך,
במוחזק ריגשית במאת לא התכוונתי לחום ואהבה. התכוונתי לאיך אתם מכילים מציבים שקשה לו בהם. ייתכן שכל מיני התהנגויות שנובעות מכך שמשהו קשה לו את מפרשת כחוסר גבולות, ובמקום לתת מענה ריגשי את נותנת מענה של גבול, למרות שבמקור הבעיה לא הייתה בהכרח של חוסר גבולות אלא של צורך אחר.
למשל אולי לפעמים הוא רוצה להראות עצמאות ואתם רואים זאת כמרדנות ומחליטים בשבילו בכוח, אולי לפעמים הוא מרגיש פחד, או קנאה, או רגש שלילי אחר ואין בירור מדוע ואיך מתמודדים אלא מייד יש גבול לגבי ההתנהגות שביטאה זאת וכו'.
מעבר לזה קשה לי להרחיב בפורום, ייתכן וכדאי שתפנו להדרכת הורים בעניין.