קשיי התמודדות

שלום בני בן 7 חודשים סך הכל וכבר נדמה כי עברנו איתו כברת דרך ארוכה מאוד...
מאז שנולד הרבה לבכות כל היום ולא לישון ובלילה היה נכבה למעט האכלות. ההנקה לא הצליחה והידיים מעולם לא ניחמו אותו למרות שהחזקתי אותו כמעט כל היום על הידיים היה תמיד זורק את עצמו לאחור וצורח סבל גם מעצירות וגזים. בגיל חודשיים וחצי הבנתי שעיקר הבעייה היא טורטיקולים טונוס שרירים מוגבר בשכמות ותבנית גופנית הפוכה, הוא טופל בשיטת צעד ראשון עם הרבה ערסול ותפיחות,אצל פיזיוטרפיסטית ובקרניו - סאקארל. היה שיפור עצום ברמות הבכי ואז נוצרה בעיה אחרת של יקיצות מדי 40 דקות בלילה (מכיוון שכל הרדמה הייתה כרוכה בהתערבות פיזית להרפיית השרירים) טיפלנו גם בזה בשיטה שלא הרגשתי שלמה איתה אבל השתכנעתי שהיא הכרחית לילד הספציפי הזהמכיוון שלא היוויתי עבורו עוגן להתרגעות- גישה מתוזמנת של דקה לשהות במחיצתו ודקה לעזוב תחת מעקב של פסיכולוגית מומחית להפרעות שינה. הילד אכן למד להירדם באופן עצמאי לא במאה אחוז אבל מספק בהחלט אך רק במיטה שלו כל סיטואציה אחרת היא קשה יותר והשינה קצרה ולא מספקת. הבעיה שלי היא איך יכול להיות שעם כל העבודה המפרכת וההתכווננות הבלתי פוסקת והאהבה והחום הוא לא מפסיק לבכות? הוא מתעורר אוכל משחק 20 דקות לבד וזהו עד השינה הבאה הוא מתבכיין, אני מוציאה אותו לחצר הוא מרוצה 5 דקות וממשיך שוב אני משחקת איתו עוזבת ושוב מתחיל הוא רוצה ידיים וכשהוא על הידיים רוצה לרדת כי הוא כבר זוחל ואז שוב מתחיל, הימים עימו קשים ומייגעים אני מרגישה שאין לו שום יכולת התמודדות שכמובן מתעצמת כשהוא עייף., כשהוא חולה הוא מגיב בצורה קיצונית וגם כשהוא בריא כל הזמן הוא מתבכיין וזה תמיד רק שאלה של זמן עד ההתפרות ההיסטרית הבאה, אני מפחדת שהוא סובל מחרדת נטישה ושהשיטה המתוזמנת חיזקה את החרדה........איך עוזרים לו להיות שלו יותר ובשל יותר אני חרדה כי בעוד שבועיים הוא נכנס לגן ואם קשה לו בבית אני לא רוצה לחשוב איך יהיה לו שם. ברקע יש גם ילדה בת 3 שאוהבת אותו מאוד אבל גם כבר נמאס לה שתשומת הלב תמיד ממוקדת בנסיונות להרגיעו......סליחה על ההתשה אודה אם תשיבו..סיון