לא נרדמת, מבקשת עזרה..

שלום וכל הכבוד על הפורום
אנא עצתכן:
ביתי בת שלוש.
נכנסה השנה לגן עירייה. לאחר שהייתה במשך שנתיים בגן פרטי עם 8 ילדים.

אם הייתי מתארת אותה לפני הכניסה לגן הנוכחי: ילדה שמחה,יוזמת, צריכה קצת זמן להסתגל למקומות חדשים, אבל לאחר זמן מה נפתחת ופורחת!

חששתי מהמעבר הדרמאטי למסגרת עם 35 ילדים, אך אין הרבה אופציות.
השבועות הראשונים עברו בסדר יחסית.
אלא שלפני 3 שבועות, היתה לה התפרצות בכי יוצאת דופן.
היא פשוט צרחה ובכתה שעות ואמרה שלא מוכנה ללכת לגן.
התקשינו להרגיע אותה- חיבקנו והסברנו שקשה בהתחלה ולאט לאט מתרגלים וכו'.. אבל היא היתה ממש מבוהלת.
אני מודה שזה הלחיץ אותי .
תמונת המצב מאז - בכל לילה, בוכה שלא רוצה ללכת מחר לגן. מתעוררת ב5-6 בבוקר בבכי- לא רוצה לגן. בדרך לגן קצת נרגעת, אבל עדיין נכנסת 'עצובה'.
סיוע חלקי הוא, שלוקחת כל יום תמונה של אמא (היא הציעה!!). זה עוזר במשהו.
בשיחות עם הגננת, היא אומרת שהיא 'בסדר'- שקטה, לא שומעים אותה אבל לא בוכה וכד'.
כשאני לוקחת אותה מהגן, אני מתרשמת שהיא 'משתבללת' שם- כאילו מכונסת בעצמה - בעוד שאני יודעת שכאשר היא בטוחה, היא ילדה מאוד פעילה, וורבלית, יוזמת משחקים וכד'.
בגן הקודם היו לה חברות טובות, שגם באו אליה אחר הצהריים. עכשיו, נראה שהיא לא מתחברת לילדים אחרים ומאוד חסרת ביטחון.
אומרים לי לתת לזה זמן, אלא שלאחרונה אני מרגישה שהיא ממש משדרת מצוקה-
היא התחילה להגיב בבכי ארוך וממושך על כל דבר.
למרות שהיא ילדה טובה, שסה"כ הפנימה את הגבולות, היא פתאום מגלה התנגדות לכל דבר.
למרות שמכירה ומשתפת פעולה עם הריטואל של הערב, עכשיו- לא מוכנה להתקלח, לא מוכנה לצחצח שיניים, מגיבה בצרחות, בבכי, בסירוב.
ביומיים האחרונים היא נכנסה כמה פעמים למין התקפות בכי וזעם שממש הבהילו אותי- צרחות עד לב השמיים, ו"אין עם מי לדבר"- חיבקתי, ניסיתי 'להגיע' אליה- כלום לא עזר. היא היתה ממש באמוק.
נקודה חשובה מאוד נוספת- יש לה אחות בת 8 חודשים. בהתחלה מאוד התלהבה ממנה. לאחרונה, נראה שמתחיל להיות קשה לה, כיוון שהקטנה כבר יותר תופסת נפח- מפתחת אישיות..
אני מודעת לכך שזה קשה לה. אני משתדלת לצאת מהבית לבילויים רק איתה (היום הלכנו לאכול גלידה ואבא שמר על הקטנה) ולתת לה תשומת לב רבה.
.
כשאני שואלת אותה מה קשה/טוב לה, אני מגיעה למבוי סתום- לא עונה או "אני לא יכולה להגיד"
אני מרגישה שהיא משתנה לי מול הפנים וזה מאוד כואב לי, ואני לא יודעת כיצד לעזור לה.
מילדה שמחה ויצירתית, היא הפכה לילדה בוכייה, עצובה, נרגנת, מתנגדת.
שאלותיי:
-האם יש עצה כיצד אני יכולה להגיע אליה, שלא בדרכים ישירות- ולהבין מה בדיוק מטריד אותה?
-האם בתקופת הזמן הזו- כבר כמעט 3 חודשים מהכניסה לגן, לא היה צפוי שתסתגל כבר ובהתחשב בנסיבות- האם יש מקום לשקול מעבר למסגרת אחרת?
-האם מהתיאור נראה שיש צורך לפנות לעזרה מקצועית?
אני ממש עצובה ומוטרדת.
תודה מראש!