חרדת נטישה

שלום רב,

אני אם לתינוק בן שנה מקסים חייכן חברותי אשר מבטא את עצמו בצורה מאוד יפה ומפותחת. אני נשואה לאיש קבע אשר נמצא בבית בסופי שבוע בלבד ולפעמים פעם בשבוע מגיע. הבעיה היא שכאשר הילד רואה את אביו בסוף שבוע הוא מתנהג בצורה שונה לחלוטין מאוד מפונק ובכיין ואת זה אני מייחסת לזה שהוא מתפנק על אבא שלו.
הבעיה נוצרת שכאשר ביום ראשון הוא קם ואבא נעלם לו הוא ממש יוצא מאיזון. בוכה מכל דבר בהיסטריה. לא ותן לי לזוז ממנו. במידה והוא לא רואה אותי בזווית העין הוא פורץ בבכי הסטרי וזוחל בהסטריה לחפש אותי לא נותן לי להוריד אותו מהידיים מסרב לאכול אותו דבר. לא מעוניין לשחק לבד במשחקים או כל פעילות אם אני לא צמודה אליו. לא מוכן ללכת לאף אחד או אם משהו נכנס הביתה הוא בוכה ונדבק אלי. אם הוא רואה שאני מתלבשת או נועלת נעליים הוא רץ אלי ובוכה. כמו כן מתעורר משינה בבכי וקורא אבא. ברור לי כי זה חרדת הנטישה שלו מאביו.
אולם במשך יומיים שלושה אני מוטשת וסחוטה. לאחר יומיים שלושה הוא חוזר להיות חברותי פתוח חייכן ולא היסטרי.לא בוכה אחרי שהוא קם ולא נבהל שאני מתרחקת ממנו
ואז מגיע שוב סופ"ש והכל חוזר.... האם יש יעוץ למצב כזה של חרדת נטישה בתינוקות? איך עלי לנהוג איתו?? האם לפנק ולגונן ולקבל את ההסטריה שלו בתחילת שבוע? האם אני צריכה לנהוג אחרת??? כי ממש ממש קשה לי ואני בתחילת שבוע מרגישה כמו אמא ל10 תינוקות ולא 1. אני סחוטה רגשית ופיזית. וכמו כן עצבנית מאוד כי אין לי אפשרות לזוז ממנו בכלל.