התייעצות על התנהגות

שלום מגי,
ההתנהגות היא נורמלית, אבל היא לא בהכרח תחלוף כשיסתיים השלב האוראלי. נראה שיש לך פנטזיה כלשהי שאם את תהיי אמא טובה ותהיו משפחה טובה לא תהיה לילדה סיבה להיות מתוסכלת. זו ציפיה לא ריאלית, שמעמידה גם אותך וגם את הילדה במצב בלתי אפשרי. תסכול הוא חלק מהחיים, והדרך שתינוקות וילדים מבטאים תסכול היא בבכי וכעס, זה לא אומר על האימהות שלך שום דבר, ואם את תתני לילדה הרגשה שזה לא לגיטימי להרגיש רגשות שליליים ולבטא אותם כי יש לה אמא שכל כך משתדלת - אתן תהיו בבעיה.

סמדר תודה רבה על התשובה,
אך חשוב לי לציין שכאשר זה קורה אני לא מרימה אותה על הידיים ומנחמת אותה, אני נותנת לה להילחם עד שהיא מגיעה ואני לא בעד פינוק. הייתי בחששות שחוסר הסיפוק עלול לגרום לה נזק אחר כלשהוא ןכל עוד זה לא אני מאושרת וידגד אותה בהרבה הבנה.

אני מודה לך מאוד וממחר אני לא יהיה מודאגת מחוסר הסיפוק.

שלום מגי,
אלה שני דברים שונים. ייתכן שיש מקום לפעמים לחסוך ממנה תסכול כשהוא גדול עליה, ולפעמים לא. לא התכוונתי שצריך תמיד לתסכל אותה אלא לא לקחת אישית את זה שהיא מבטאת את הקושי בבכי ובהתנהגות לא נעימה.

אז אני יסביר לך איך אני פועלת:
אם היא מתוסכלת מעט אני נותנת לה להמשיך, אך אם זה מגיע למצב בו היא בר עצבנית, עייפה ובוכה אני מרימה אותה ומרגיעה אותה..,
האם אני פועלת נכון?

שלום מגי,
נשמע שאת פועלת נכון. בכל אופן אני לא התכוונתי בתשובתי הראשונה לאיך שאת פועלת. הציפייה שהבנתי שאולי קיימת שאם אתם פועלים נכון לילדה לא יהיו התנהגויות לא נעימות. לזה התייחסתי לא לאיך שאת פועלת.