אדישות של ילד

תיקון הוא משחק לבד .הוא רוב הזמן עם עצמו. הוא לא מספר לי מה קורא בגן .

אני גבר גרוש מזה ארבע שנים ,יש לי בן בגיל 5 שנמצא בגן חובה...

סדרי הראייה שלי הם טובים,פעמיים בשבוע,ופעם בשבועיים סופשבוע...היחסים שלי עם הבן טובים,אני דואג לו ומפנק אותו ,מכין לו ארוחות ,לוקח אותו לגן משחקים,קונה לו מכבס ,
בתקופה האחרונה אני חש שבכל פעם שאני מגיע לאסוף אותו מהגן אין לו התלהבות כשהוא רואה אותי,להפך לפעמים מתעלם,אבל לא הכי שמח בעולם,ולוקח לו קצת זמן להיפתח בהתחלה ..אחרי זה הוא כבר מספר,צוחק משחק אצלי...אבל ההרגשה הכללית שלי בכל אופן שאני לא רואה שיש מי יודע מה התלהבות ממנו...היו פעמים ששאלתי אותו אם הכול בסדר ,הוא ענה בחיוב אבל אמר לי שרוצה להמשיך לצייר או לשחק,

בתקופות מוקדמות יותר של גיל 3 הוא היה ממש מאושר לראות אותי,ראו את זה בעיניים שלו,בחיוך שלו,היום הוא משדר אדישות אולי חיוך קל,ופחות מושך את עצמו לגשת אלי אחרי כמה ימים של היעדרות שלא התראינו.
אמש הוא שהה אצלי ,ובבוקר הרגשתי כי הוא קצת חם ,מדדתי לו חום ,חיבקתי והרגעתי אותו..לאחר מכן יצרתי קשר עם אימו והודעתי לה שהוא קצת חולה ולא ילך לגן...כשאימו התקשרה לשוחח עימו ,התלונן כי לא מרגיש טוב ואמר כי הוא רוצה לחזור אליה (וזה קצת פגע בי),אבל שכנוע קצר מאימו הסכים להישאר ,ואחרי נורופן חזר לאיתנו די מהר,שמח ועליז כמו שהוא ומעשיי השובבות שלו,בשיחה מאוחרת יותר עם אימו אמר לה כי התרופה של אבא עזרה לו ...וגם שאל אותה "למה דיברת עם הגננת אבל אבא דיבר איתה כבר.."..
גם באירועים בגן הוא נוטה להיות יותר עם אמא ופחות איתי...אפילו קצת מתעלם להרגשתי..
יש פעמים שהוא ממש מחבק אותי ומנשק אותי,ופשוט נשאר מחובק איתי,ולפעמים הוא פשוט נודניק ומחפש תשומת לב,וביתר הזמנים הוא עצמאי,יודע מה הוא רוצה,מאוד דברן,מנומס,צוחק ושובב...הוא נוהג לומר שטוב לו אצלי ...

בנושא ההורות עשיתי את המיטב כדי לא לגרום לוואקום אצל הבן שלי,גרושתי היום חייה עם אדם עיוור ושניהם מגדלים את הבן למרות כל הקשיים הקיימים והמוגבלויות,אף על פי כן ,הבן יודע שאני אבא שלו,
אבל אני רחוק מלראות מטרות ברורות בתחום הזה של ההורות,זה יכול לגרום לי סיפוק והנאה לראות את ההתפתחות ולהיות חלק פעיל בה,איך כל דבר משפיע..אבל כנראה ההתחייבות לא יודע למה או לתפקיד של הורה במצב של גירושים אין לי תוכנית מוגדרת עם מערכת של מטרות :במיוחד אם אני קרוב מידי או צריך לפנות לחלק של האדם שלא הורה,של השאיפות והרצונות כאדם אינדיווידואלי,אני יודע איזה סוג של הורה אני רוצה להיות אבל אני לא רואה שיש פירות מזה ממה שאני עושה,הוא פשוט אדיש בראותי.
באותה מידה,אני אדם עובד אבל האיכות של הקשר הקיים עם הבן לא ברורה לי....

האם יש בעייה

שלום רותי,
במאת שזה לא נכון ולאל אחראי לענות על השאלה הזו בפורום כי אין מספיק פרטים ואנחנו לא מכירות את הילד. אם את לא שקטה כדאי לשמוע פידבק מהגננת, ואם עדיין את לא שקטה את יכולה לפנות למכון להתפתחות הילד שעובד עם קופת החולים שלך.