בת שנתיים ותשע

שלום מעין,
ואיך היא מתנהגת בבית, כשאין חברים? מה מצב הגבולות בבית? האם גם בבית אין לה סבלנות לחכות? האם גם בבית היא נשכבת על הריצפה כשלא מקבלת מה שהיא רוצה? או שהבעיה היא רק בגן?

בבית עם חברים קורה שהיא רוצה חפץ שלהם ואני אומרת לה שתחכה בסבלנות הילד יסיים והיא תוכל לקחת. לפעמים היא מקבלת ומחכה ולפעמים בוכה. ביא מתבכיינת אם לא מקבלת משהו שרוצה ותלוי בסיטואציה איך אנחנו מגיבים. אם לדוגמא אני רוצה להתקלח והיא לא רוצה שאלך אז אני אלך בכל מקרה גם אם תבכה. אם אני רוצה לרדת מהאוטו לחנות שניה והיא לא רוצה שאני אלך ושאבא ילך אז אני נשארת איתה.
מה שבטוח שבחיים לא ראיתי אותה מרביצה לילדים...

גם היום הגננת ספרה לי שרצתה חפץ שילדה שיחקה איתו ורדפה אחריה עד שהילדה ניסתה עם הידיים להזיז אותה ובתי הרביצה לה. וגם בחצר הרביצה לילדה שהיה לה חישוק שהיא גם רצתה. הם אמרו לה לא והיא אומרת אני כן רוצה, אני כן אשעה. אז הן שמות אותנ בצד להרגע וזהו.

שלום מעין,
אני לא מספיק מכירה אתכם כדי להבין בדיוק. מה שנשמע לי כרגע, שייתכן וקיימת חוסר עיקביות מסויימת במקומות שבהם היא אמורה להבין שהיא לא קובעת. למשל כשאת רוצה לרדת מהאוטו והיא לא מאפשרת לך ובעלך יורד. יכול להיות שכאן ויתרת בסיטואציה שלא מתאים לוותר בה. כיוון שזה נותן לה הרגשה שהיא יכולה לנהל אתכם. היא לא יכולה לקבוע לך מה לעשות. כן מתאים לא להתעקש איתה כשזה משהו שנוגע לעצמאות שלה - למשל אם היא מתעקשת ללבוש בגד מסויים או צבע מסויים או לא רוצה לגמור מה שיש לה בצלחת, - כאן הייתי שוקלת מתי להתעקש ומתי לא כי כאן היא רוצה להחליט על עצמה. זה לא אותו דבר כמו מקומות שהיא נהיית מפקדת שלכם ואתם נענים לכך וזה נותן לה אשליה מצד אחד שהיא יכולה לנהל את העולם, ואם לא הסכמתם פעם אחת שווה לה לבכות שוב כי בפעם אחרת כן תסכימו - ומצד שני היא נהיית מפוחדת ומבוהלת מהמצב כי היא במצבים מסויימים המפקדת של הבית -ואז מי ישמור עליה?
לכן מאוד חשוב שתשמרו על עיקביות ועל רציונל מתי מוותרים לה ועל מה.