פחד מכשלון

שלום שני,
ייתכן שההעצמה, שהיא דבר טוב לכשעצמו צריכה להתאזן גם על ידי כך שישודר לה מסר שכישלון זה לא נורא. כי אם אתם רק מעצימים אתם קצת מחזקים את המסר שהצלחה זה נורא חשוב. וזה באמת חשוב, אבל לפעמים אפשר גם להצליח פחות. כלומר החיזוקים צריכים להיות לא רק על היכולות שלה, אלא גם על עצם המאמץ וגם על כך שהיא מילדה מקסימה גם כשהיא לא מצליחה.
מהכיוון הזה, כרגע לא הייתי מתעכבת על להתעקש על החוג, אלא מחכה שהיא קצת תוכל להרגיש שזה בסדר איך שהיא גם אם היא לא מצליחה. אם זה עוזר לה להתמיד בחוג -יופי, אם לא הייתי מוותרת באופן זמני, לא כמסר עקרוני שאם לא הולך מוותרים, על החוג ומתרכזת בלשדר מסר שהצלחה זה לא הכי חשוב כל הזמן, עד שהיא תרגע.
אם זה לא עוזר במשך כמה שבועות, הייתי שוקלת לפנות לטיפול.

כמובן שאנחנו משדרים ואף אומרים שמותר לא להצליח ושלא סוף העולם אני אפילו ממציאה סיפורים שאני הייתי קטנה אז קרה שלא הצלחתי וכו'....
השאלה שלי היתה כיצד להתמודד עם התגובה לפחד מהכשלון בכלל??,האם ישנם כילים /שיטה שאוכל להשתשמש כדי להדחיק ולהכניע את הפחד??,כי היא מגיבה בבכי לפני שהיא אפילו מנסה. רק עצם המחשבה שלא תצליח מביאה אותה לתגובת הבכי והרתיעה .
שוב אני שמה דגש שזה קורה רק במסגרות כמו גן וחוג! בבית ובחוץ (אצל חברות,בית,גן שעשועים) התמונה הפוכה לגמרי!

שלום שני,
טוב מאוד שאתם משדרים שאפשר גם להיכשל. עכשיו הדבר הבא הוא ללמד שאפשר גם לתקן. כלומר הכישלון הוא לא סופי, אלא אפשר לתקן אותו.
את זה מלמדים גם בדוגמה אישית, וגם אפשר ללמד דרך משחק משותף - או עבודת יצירה משותפת -שלפעמים מפסידים או לא הולך -אפשר להתייחס לזה בהומור, אפשר למצוא דרך יצירתית לנסות עוד פעם, אפשר לתקן כו' - גם אתם וגם היא, לאורך זמן היא תפנים שזה פחות קריטי - כי כמעט תמיד אפשר לתקן או שיש הזדמנות שניה. אם זה לא עוזר לאורך זמן, כדאי לשקול לפנות לטיפול.