ילדה "אוגרת"

שלום נעמי,
באופן עקרוני אני מעדיפה לא להדביק לילדים כה קטנים סטיגמות כאלה או אחרות על תכונות והרגלים. אני מניחה שההתנהגות של בתך מבטאת חרדה. ייתכן שהיא מנסה דרך האגירה לשמור שדברים לא ילכו לאיבוד, וזו בעצם חרדה שלה שחלקים ממנה ילכו לאיבוד או לא יישמרו. ייתכן שיש לכך קשר להריון, כיוון שילדים מרגישים דברים גם אם לא מספרים להם, ייתכן שהיא מרגישה פחות אסופה ומוחזקת כיוון שאת פחות פנויה אליה, אולי בגלל שאת יותר עייפה או עסוקה בהריון המתהווה. זה כמובן טבעי.
ייתכן ויש מקום לבדוק האם היא חוששת או חרדה בחלקים מסויימים של היום, סביב מעברים למיניהם, ולסייע לה לעבור אותם ביתר קלות, תוך ליווי מילולי, (עכשיו אנחנו מסיימים פה, בואי נאסוף לאט לאט, ונלך לשם, שם יחכו לנו כך וכך וכו') הכנה של מה שהולך לקרות ושיום התחושות והרגשות שקשורים לכך (קשה לנו להיפרד מהבית היום, לאט לאט, אילנה הגננת מחכה לנו, ניתן חיבוק ונשיקה ונלך לשחק וכו').
אלה רק דוגמאות, אני כמובן לא מכירה אתכם מספיק וייתכן והדמגמאות שלי לא קולעות לצרכים או שאתם עושים זאת לכן רק אם תתארו לי יותר את סדר היום ואת התגובות שלכם ושלה אוכל לבדוק יותר עומק איך אפשר להקל עליה.

היי נעמי. קראתי את מה שרשמת על בתך ונזכרתי במשהו מילדותי שהייתי חייבת לרשום לך , אולי תתעודדי מזה. כשאני הייתי ילדה קטנה הייתי אוספת כל דבר שהיה בדרכי. פשוט כל דבר , מקלות ברחוב, עטיפות של סוכריות וכו..... המשפחה שלי היו קוראים לי זבלנית. אמא שלי הייתה מספרת לכולם שהיא לא יודעת למה אני אוספת כל דבר שאני רואה ומביאה הביתה ושומרת על זה. באיזשהו שלב זה עבר לי לגמרי והיום אני הכי זורקת שטויות מהבית. לעיתים קרובות עושה סדר בבית וזורקת דברים שאין בהם שימוש או צורך ולא אוגרת כלום.אני ציעה שתתני לבתך להמשיך עם המנהג המוזר הזה זה כבר יעבור לה לבד. בשורות טובות וכל טוב.מקווה שעודדתי אותך ולו בקצת, ועל תתנו לזה כל משקל ובלי סטיגמות על הילדה