התפרצויות זעם

שלום , אני אמא לילד מקסים בן 3 ולתינוק חדש בן חודש וחצי .
הילד הגדול תמיד היה קשה ועקשן עוד בהיותו תינוק בן שלושה חודשים , לא רצה שירימו אותו או ינשקו אותו , היה רוכן את גופו לריצפה , כנראה רצה ללכת .
ההריון עימו היה מסורבל ובעייתי הוא נולד בחודש ה 8 במצוקה עוברית .
הוא הלך לאיבוד בבית הוריי שנאלצנו לגור שם לתקופה , הוא גדל שם כשנה וחצי מגיל שנה עד שנתיים וחצי .
לא היה לי חלק בחינוך שלו למרות שזה היה הכי חשוב לי בעולם , אך גם אם הבהרתי לו מה מותר ומה אסור במסגרת הגבולות שלו , אמא שלי בחלקיק השנייה הייתי מבטלת את החוקים האלה .שום שיחות עימה לא עזרו . וותרתי בטענה כשהוא יהיה רק שלי ורק איתי אני אכניס אותו למסגרת ואסדר לו את הראש .
הבעיה מן הסתם שילד " פרא " לא יכול לקבל פתאום את היותו " בכלוב " , נכון ?
יש לי עימו הרבה התקפי זעם והתנגדויות עקשניות מצידו לעמוד על שלו ולנסות לקבל את מה שהוא רוצה וזה אומר שהוא יכול לבכות יותר משעה ולא ניתן לפייס אותו בדרכי נועם ולא בהתעלמות .בכל פעם שאנחנו מתחילים משהו קדימה עם הילד הזה משהו קורה ומחזיר אותנו להתחלה .
הורדת חיתולים - פתאום שלשולים .
הורדת מוצצ - תינוק חדש בבית .
משמעת וחוקים - גן חדש , בית חדש ותינוק .

אני לא מרחמת עלין ומסירה ממני אחריות להפך חשוב לי שהוא יהיה שלם עם עצמו , אהוב ובטוח .
בעיה נוספת היא שאני מגלה סימנים מאוד בולטים של הפרעות קשב וריכוז , שאותם אני מכירה בברור מאחי הקטן , בנוסף להיפרקטיביות שלו היוצאת גם בגן ובכל מקום שאלין אנחנו הולכים .( במיוחד אם הוא נפגש עם הוריי , אחרי מפגש כזה יש לי מפלצת בבית )
לדעתי ההפרקטיביות שלו מפריעה לו להתרכז ובעיות הקשב מפריעות לו " להרגיע " את עצמו מבחינת תזוזה .
פסיכולוג ילדים היצע לנו לתת לו טיפות הרגעה שיעזרו לו לפחות ביכולת הריכוז והזעם .
אני מבינה את התסכולים שלו ואת המצוקה הנפשית שלו , אך אני לא מוכנה לגדל ילד מעורער בנפשו ולא נורא אם הוא נכשל לפעמים , אך בשל ההתנהגות החריפה הזו ובעיות הקשב שמתסכלות אותו , הייתי רוצה שיתנו לי דרך או היצע , איך אני יכולה לעזור לו .