ילד בן 10 בהתקף חרדה מעבר לארץ אחרת

שלום
עברנו לפני שלושה חודשים לארץ אחרת. הכנו את ילדינו לפני כן על ידיי לימוד השפה עוד בארץ. והייתה לו מוטיבציה כי הוא מאד סבל חברתית בבי"ס בישראל. כשהגיע לארץ החדשה הוא היה מלא שמחה ומוטיבציה, זה החל בחופש של לפני הלימודים ובחודשיים הראשונים של בי"ס הוא היה ממש שמח והרגיש שהוא מתקדם חברתית וכמה זה שונה מהארץ(25 תלמידים בכיתה מעורבת 4/5/6+שתי מורות) והכיתה שקטה. המורות לא מלחיצות אותו והוא עובד בחלק מהמקצועות בתוכנית מיוחדת לו כי הוא עדיין חסר כלים מספיקים של שפה,אבל ממשיך להיות תלמיד טוב במטמטיקה ואנגלית כפי שהיה בארץ ויש לו חברים. לפני שבועיים בעלי נסע לארץ לצורך עבודה לשבוע ומאז התהפכו החיים. הילד לא מסוגל להכנס לכיתה. נחנק, בחילה. למרות שהוא חוזר ואומר שהוא אוהב את בי"ס ואת הילדים והמורה. הוא בוכה לילה לפני מהחשש ללכת לבי"ס ובבוקר. הוא לא יודע למה הוא לא יכול- אף אחד לא עשה לו שום דבר. הדבר היחידי שקרה היה ש"פתח" את הראש כחלק ממשחק - זה באמת לא היה נעים..טראומטי.אולי הוא מבין פתאום את גודל האחריות שלו והקושי האובייקטיבי של המעבר.קיבלנו שתי דעות: לתת לו זמן גם אם זאת שנה בבית(!)ולהעסיק מורים פרטיים - עד שיהיה מוכן.+ללכת לטיפול.האחרת אומרת - לעודד, לתמוך,להשאר אפילו בבי"ס איתו כל היום כדי שאם הוא זקוק לנו, אנחנו שם, למצוא לו "אח גדול"/"חונך" (הוא ילד יחיד) כדי שיהיה לו עם מי לדבר - אבל לא לוותר כי ככל שהוא לא מגיע לבי"ס "המפלצת" רק גדלה. מצב מאד לא פשוט...אנחנו אפילו חושבים לחזור לארץ שם יהיה קל יותר לטפל בו ואולי יחזור לו הבטחון- אבל אין לדעת.., ומצד שני אנחנו חושבים שזאת לא דוגמה טובה "כשיש קושי- לברוח" בנתיים אנחנו כבולים לבית. כמובן שהוא לא יכול להשאר לבד,לפעמים קשה לו אפילו כשאני הולכת להתקלח ואין עוד מישהו בבית.דווקא לישון הוא ישן יפה.המצב מאד לא פשוט ואין לנו הרגשה שיש כאן מצידו מניפולציה. מה דעתכם?