גיל שנה

שלום הילית,
בודאי שגירושין של ההורים משפיעם על הילד, כל ילד, זה לא קשור להבנה בהכרח. מצוקה לא נגרמת רק כשמבינים, אלא לפעמים רק מעצם זה שההורה המטפל בו הילד תלוי עובר משבר והילד חש את זה גם אם לא מבין כלום.
עדיין זה לא אומר שחייבים לטפל בזה. לא כל מצוקה שמתפתחת אצל ילדים מחייבת טיפול פסיכולוגי בהכרח. הפנייה לטיפול פסיכולוגי בגיל הילדות צריכה להעשות כאשר יש בעיה שמפריעה להתפתחות התקינה מבחינה חברתית, לימודית, או שיש סימני מצוקה כגון עצב, הסתגרות, אלימות וכו'.
כרגע לא נשמע לי שזה מהמצב ובודאי שאי אפשר לטפל כרגע בילד, אלא אולי לתת לך הדרכה אם את זקוקה לה או לפגוש את שניכם יחד כדי להתרשם מהקשר ביניכם.
אני לא כמירה מחקרים שמדברים על הבדלי םבין ילדים ש"גדלים" לתוך גירושין או שהוריהם מתגרשים כשהם כביכול "מבינים". אני אל חושבת שיש כאן כלל, אלא שכל מקרה מורכב מהמון היבטים וצריך להבידק לגופו.
לגבי פרידה בלי אמרית שלום בגיל שנה, זה אכן מזיק מאוד. בעצם כדי למנוע סבל מעצמך את שוברת את האמון של הילד. אותו בכי שהוא בוכה כשאת נפרדת ממנו, הוא לא יכול לבטא אותו כשאת נעלמת בלי להודיע אבל זה לא אומר שהו אלא שם לב לחסרונך ולא נגרמת לו מצוקה. את פשוט לא רוצה להיתקל בה. אבל חלק מתפקידנו כהורים הוא להכיל את המצוקות של הילדים שלנו ולא לברוח מהם מתוך רצון להאמין שמה שלא גלוי לא קיים. זה לא עובד ככה.
אני חושבת שהגישה הזו עומדת מאחורי שתי השאלות שלך - האם משהו שילד לכאורה לא "מבין" יכול להזיק לו.
לגבי מעבר למשפחתון - תראי ילדים נכנסים למשפחתון ולמעון גם בגילאים צעירים יותר. ולכן זה תלוי את מי את שואלת.
נראה לי שזה בסדר להכניס למשפחתון, אם יש לך אפשרות רק לחצי יום ולא עד ארבע זה עדיף.
לגבי היקיצות הרבות בלילה, זה יכול להיות קשור לכל הגורמים שמנית, ולכן אין לי אפשרות לענות על זה בצורה יותר מדוייקת בלי להכיר אתכם.