צרחות

הני שלום,
מצד אחד את מתארת התנהגות נורמטיבית לילדה שנמצאת בגיל ההתבגרות, במיוחד בשלב המוקדם שלו - מצבי רוח משתנים, צעקות ועוד. מצד שני, רימזת שאולי ההתנהגות הזו קיימת מזה זמן רב "מאז שנולדה".
מתבגרים נוטים לכעסים ולהתקפי זעם, כמו ילדים קטנים, והתגובה שלך צריכה להיות עניינית. אפשר ורצוי לבקש ממנה להוריד את עוצמת הצעקות, להירגע בחדרה או במקום אחר, ולפנות אלייך שוב כשהיא נרגעת, אולם חשוב לזכור שגם מידה מסוימת של ביטוי הכעסים היא חשובה. דווקא ברגעי החום והרכות ביניכן, ניתן לדבר איתה על היחסים בבית, מה מפריע לה ואיך היא חושבת שניתן לשפר את היחסים.
עדיף שלא להיגרר לעימותים קנטרניים עם הילדה ולענות לטענותיה באופן ילדותי וכועס, כי אז אין ספק שהדבר מחזק את הכעס שלה. אבל גם מומלץ שלא להתעלם וכן לתת לה תחושה שההורים איתה בגיל הלא-פשוט הזה.
שירי