ילד כבן 7 מאוד עצבני כלפי הוריו

בני כבן 7 (6 ו- 9 חודשים בדיוק). לפני שנה נולדה לו אחות. בני מאוד מאוד עצבני כלפיי וכלפי אביו. אני לא יודעת לשחזר איך כל פעם המצב "מתלקח" אבל זה מתחיל בבוקר כשהוא מתעורר וצועק שהוא רוצה את הפטל שלו ולא מקבל אותו בזמן, זה ממשיך כשהוא לא רוצה לשטוף פנים ולצחצח שיניים וכמובן לא רוצה להתלבש...הכל מתנהל באיומים ובתנאיים מהרגע שהוא קם ועד שהוא הולך לביה"ס.
זה ממשיך אפילו בדרך חזרה מביה"ס כשהוא מתעצבן למשמע שאלותיי על איך עבר היום שלו, זה ממשיך בבית כמובן אם אני לא מסכימה לתת לו חטיף או ממתק, או אם אני לא מסכימה להדליק טלויזיה או לשחק במחשב... וזה ממשיך בערב כשהוא צריך להתקלח.

דוגמא של שיחה: "תיכנס לאמבטיה - לא. תיכנס לאמבטיה - לא נכנס. תיכנס כבר - אמרתי לך לא. תיכנס נהיה מאוחר - ל א נ כ נס !!!"
כמובן שבשלב זה אני כבר כולי עצבנית וצועקת אבל זה לא מזיז לו והוא ממש מתחצף ואומר דברים כמו "אני ארביץ לך" או "אמא מעצבנת" ולפעמים אף בועט בנו.
זה לא דבר חדש וזה לא קשור ללידת אחותו (אותה הוא מאוד מאוד אוהב), הוא תמיד התנהג כך וזכור לי שגם כשהיה בן 3, ממש "פחדתי" ממנו עד כדי כך שרציתי לברוח ממנו. כמובן שלא עשיתי זאת אבל זאת ההרגשה, גם היום.
חבל לי מאוד על המצב כי הוא ממש ילד חמוד ומתוק. הוא מקבל המון חום ואהבה, אני מאירה אותו בנשיקות וחיבוקים, מנשקת ומחבקת אותו בכל הזדמנות. אנחנו פשוט לא מבינים מדוע הוא כל כך כועס עלינו כל הזמן. המצב ממש בלתי נסבל ומאוד קשה לי לתאר אותו.
מה שמשונה, הוא שבגן ובביה"ס, או אפילו אצל חברים שלו, הוא תמיד התנהג ומתנהג למופת, מאוד מנומס, לא מתחצף כלל. יש לו מין "פיצול" אישיות איתנו.החוצפה שלו עברה כל גבול וזה מוציא אותי מדעתי. אפילו סטרתי לו כמה פעמים בשבועיים האחרונים (תמיד הייתי נגד) אבל זה אפילו לא מרגיע אותו (או אותי) והוא ממשיך בשלו, הוא ממשיך לצעוק לצרוח עליי ומאיים "תביא לי את זה או שאני לא אוכל" "תביא לי עכשיו או שאני ארביץ לך" וכו'
אנחנו ממש חסרי אונים. ברור לנו שזה רק משהו איתנו - הוריו כי במסגרת אחרת, הוא ילד אחר לגמרי. אולי פינקנו אותו יותר מדי, אולי קנינו לו יותר מדי, אולי וויתרנו ו יותר מדי .. אין לי תשובה. יש לכם?
לפעמים אני כל כך "מפחדת" להסלים את המצב שכשהוא מתחיל לכעוס ולהתעצבן אני פשוט שותקת ולא מדברת איתו ... השיחות איתו - כשהוא רגוע - לא עוזרות. הצעקות לא עוזרות. האיומים לא עוזרים. כלום לא עוזר. הוא מבטיח להתנהג יפה (כדי לקבל משהו בדרך כלל) ומבטיח שמחר יום חדש אבל זה כל יום כל יום כל יום אותו סיפור. אני מרגישה שאני מאבדת שליטה ולא בא לי להיות איתו יותר - זאת הרגשה נוראית שממלאת אותי ברגשי אשמה כי הוא הבן שלי ואני אוהבת אותו בכל לבי - אבל הוא פשוט מפלצתי איתנו. לא יודעת אם הצלחתי להעביר תמונה שמשקת את חומרת המצב, כי קשה לשחזר את זה. הכל מתחיל מסתם התעקשות שלו לקבל או לעשות משהו. תעזרו לנו בבקשה.