מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- בעיות התנהגות בגןהדס04/12/2007
יש לי בן בן שנתיים ושלושה חודשים. זהו בן בכור ויחיד. לפני 3 חודשים עברנו דירה לבית משלנו, עד אז גרנו אצל הוריי. בספטמבר הכנסתי את בני לגן לראשונה. עד אז היה מטופל אצל מטפלת נפלאה יחד עם עוד ילד.
הבעיה היא שהוא מרביץ בגן. לדברי הגננת ללא הפסקה. אני מנסה לדבר איתו ולהסביר לו. הגננת אומרת שהיא מטפלת בזאת בכך שמסבירה לו שאסור ואף מחבקת אותו. הצעתי לה לכעוס עליו כאשר עושה זאת ואף למנוע ממנו דברים שהוא אוהב. למשל, אם זה קורה בחצר - להכניסו לגן ולא לאפשר לו לצאת (שהוא הכי אוהב זה לשחק בחוץ).
אני מנסה כל מיני דרכים, אבל אין לי מושג מה לעשות בנידון. זה מתסכל מאוד. כאשר מסבירים לו הוא מחייך ואומר שלא ירביץ, אפילו נותן נשיקה וחיבוק ואומר סליחה לילד השני, אך כעבור מס' דקות ההתנהגות הזו חוזרת על עצמה.
אין לי מושג מאיפה זה בא - אולי פינוק: גדל אצל סבתא וסבא שנתיים, בן ונכד ראשון לשני הצדדים, או אולי קושי להסתגל למסרת הגן שמונה כ- 30 ילדים.
אודה לך אם תציעי לי מה לעשות, שכן אני נורא לחוצה שהגננת תרים ידיים ותבקש להעבירו גן...
בתודה,
הדס* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר בעיות התנהגות
שרון באומל06/12/2007שלום הדס
ראשית, אני חושבת שהגננת מתנהגת עם בנך בצורה נפלאה, ושהיא יודעת מה לעשות במקרה. לא הייתי חוששת במקרה זה מהעברה לגן אחר.
בבית, הייתי מנסה, דרך משחק או סיפור, לנסות לעמוד על מקור הקושי. למשל: הייתי משחקת במכוניות, ומכונית מרביצה למכונית ואז המכונית שואלת את המכוניות השנייה למה היא הרביצה לה ומסבירה שהיא נפגעה וזה כואב. שפת המשחק היא שפה זמינה יותר לילדים לדבר את רגשותיהם.
ייתכן שהתנהגותו של בנך נובעת גם מקשיי הסתגלות, ואת מוזמנת להסתכל באתר (www.sharonba.com) שלי לעצות לגבי הסתגלות למסגרת חדשה.
אם לא תהיה הקלה בעוד מספר שבועות, כדאי לפנות לאיש מקצוע שיראה את הילד ויכוון אתכם כיצד לעזור לו.
חג שמח
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם קמצנים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
