תינוקי מסיט את מבטו ממני

נכון שעברו הרבה שנים, אבל האם העניין הסתדר? מתי?

יש לי את אותה בעיה מאז שהילדה שלי נכנסה לגן ואני תוהה אם זה קשור

שלום לך.
הייתי מציעה לך לפנות לאחד מהמכונים להתפתחות הילד באיזור מגורייך, על מנת שאיש מקצוע יראה את הילד. התנהגותו של בנך אינה תואמת את הגיל.

מה בדיוק לא מתאים לגיל? האגרסיביות? העצבים? או הסטת המבט שלו?

שלום לך.
לאחר שתיארת את תינוקך והתנהגותו בשורות הראשונות, חיפשתי את הקשיים בתחילת הקשר. ואכן, כתבת עליהם. נשמע לי שאת אמא מאוד אכפתית ומאוד שמה לב וחושבת את ילדייך. אולם, נשמע שבאיזשהו מקום אכן יש הבדל בקשר שלך עם שני הילדים. לכן המלצתי לך להגיע לאיש מקצוע על מנת לפתוח את הדברים וללמוד איך להתמודד עימם בצורה הטובה ביותר. ככל שהגיל צעיר יותר השיפור משמעותי ביותר. ייתכן ואת חושבת שתינוקך היה קטן ולא "הבין" ממה שעבר עלייך באותה תקופה (ונשמע שעברו עלייך קשיים - וזה, כמובן, לגיטימי). אולם, תינוקות מרגישים הכל, והזכרונות נחרטים בחווייה שלהם ומשפיעים על אישיותם.
לגבי ההתנהגות שאינה תואמת לגיל - הכוונה הייתה להסטת המבט. תינוקות בגיל 9 חודשים הם באיזשהו שיא של חברותיות וקשר. את שמת לב שקיים קושי. הייתי מציעה לבדוק את הרקע לקושי הזה.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

תודה על העזרה
דברתי עם הרופא על החששות שלי. והוא ביטל אותם מכל וכל. הוא אמר שהילג מתפתח יפה פיזי . הוא גם מחייך וצוחק (מה שנכון). נראה ערני מאוד לסביבה (מה שנכון גם) אבל אני חושבת שהוא קצת יותר מדי ערני לסביבה כמו צעצועים מחשב רהיטים וחפצים וכו ופחות מדי מתיחס אלי. הקשר שלנו הוא לא אותו דבר גם בגלל ההתחלה הקשה וגם בגלל שהוא לא מתקשר איתי כמו הגדולה. כמו שפרטתי קודם אני שרה מדברת וכו וצריכה להתאמץ מאוד כדי שיסתכל לי בעינים. זה לא שהוא לא מסתכל לי בעינים אף פעם. אבל זה לא ספונטני . זה כמו שהוא דוחה אותי. ואני יודעת שהוא לא עושה את זה בכוונה אבל זה מפריע לקשר. אני מרגישה לפעמים שאני מדברת לאוויר.אבל כשהוא כן מסתכל זה סיפוק אדיר. ובימם האחרונים בגלל שאני מנסה לתת לו תשומת לב כמה שיותר . ולדבר איתו כמה שיותר הוא נראה מסתכל עלי יותר (גם עם זה בא על חשבון הגדולה מה שמכאיב לי אבל מה אפשר לעשות?)
כל העניין מפחיד אותי מאוד. ואני גם לא נמצאת בארץ ואין לי את כל הכלים לטפל בו. (הרופא לא מאשר שיש בעיה אז הביטוח לא ישלם על טיפול ואבחון פרטי שיקר מאוד)
האם יש דרך שאוכל לטפל בו לבד בבית? אני לא עובדת ואיתם כל היום בבית. אולי יש משהו שאוכל לעשות לבדי?
אני מפחדת שהזמן יעמוד לרעתי כמו שציינת.

שלום לך
אם אין לך אפשרות ללכת לייעוץ, ואני מאוד מבינה את זה, אני מציעה בעדינות ולאט לאט לרקום את הקשר עם בנך, כפי שנראה לי שאת עושה. זה תמיד יבוא על חשבון האסקלוסיביות עם הבת הגדולה. לעוד עצות לגבי הבת הגדולה בהתמודדותה עם אח צעיר, את מוזמנת להיכנס לאתר שלי www.sharonba.com. אם הרופא לא ראה שום דבר, אולי הסיבה להסטת המבט היא רגשית בלבד. אני הייתי מנסה להתקרב אליו ולראות כיצד זה משפיע ואולי לקבל חוות דעת נוספת (אולי כשתגיעי לביקור בארץ).
חנוכה שמח
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית