ילד של אבא

שירה שלום,
אין ספק כי בנך מגיב ללידת האח/ות. ייתכן כי בעיניו אבא "פחות בגד" בו, כי את זו שהיית בהריון, את אולי מניקה ובטוח מתעסקת עם התינוק/ת הרבה, באופן טבעי. התגובות מבחינת הילד של כעס ושל העדפת האב הן תקינות ונורמטיביות. אולם יחד עם זאת, עולה רושם שאתם לא מגיבים להתנהגויותיו של הילד, ולא מצליחים להכיל ולארגן את הכעס שלו - מה שגורם להקצנה של ההתנהגויות השליליות. חשוב להציב גבולות באופן עקבי, תמידי ומיידי כשהילד נוהג באופן לא מקובל - לא לאפשר לו לדבר אלייך כך, ובוודאי שלא לאפשר לו אפילו פעם אחת ללכלך אתכם בכזו צורה בוטה. על שני ההורים להגיב באופן ישיר וברור (גם אם רק אחד מכם הוא המוקד לכעס), לומר שההתנהגות לא מקובלת, ואף לשלוח אותו להירגע למספר דקות ואז לשוב ולהתנצל. ככל שאתם לא מגיבים, הילד נכנס ליותר חרדה וכעס, כי הוא חושב שאולי התגובות שלו אכן מוצדקות ואת באמת אמא חוצפנית וכזו חלשה שניתן להרביץ לה. זו תפיסה שעלולה רק להחמיר את המצוקה בה הילד נמצא כעת. בנוסף, הילד עלול להכליל את גילויי הכעס כלפיכם לאנשים אחרים - אם אמא ואבא מאפשרים לו לעשות עליהם פיפי, למה בעצם לא לעשות זאת כלפי הגננת או ילדים שהוא כועס עליהם?
חשוב לקבל את הכעס והכאב של הילד ולתת להם מקום, אבל בגבולות ההגיון וההתנהגות התואמת.
שירי

תודה על התגובה.
הבעיה העיקרית שלי היא באיך.
איך להגיב?
כשהוא מדבר לא יפה או מרביץ אנחנו שנינו אומרים שככה לא מדברים\עושים, אבל מה הלאה? אמרנו לא שאסור להרביץ לאמא, אבל הוא ממשיך, מה עושים בשלב הזה? כשמתאפשר לי אני קמה ואומרת לו שאני לא רוצה לשבת לידו אם הוא מרביץ, לא תמיד זה עוזר לא תמיד זה אפשרי. עניין הפיפי קרה 3 פעמים, פעמיים על אבא פעם עליי. כשהוא עשה על אבא, אבא קרא לי החלפנו, והמשכתי לקלח אותו בשקט במהירות וכשסיימנו והוא הפסיק לבכות הוא בא לבקש סליחה. כשהוא עשה עליי ביקשתי ממנו לנקות, ושוב סיימנו את המקלחת בשקט. לרוב זה נראה שהוא מנסה למשוך את תשומת הלב שלנו בצורה הזו ומצד אחד אנחנו לא רוצים לספק לו אותה בצורה הזו אבל מנגד גם לא להיות פסביים כמו שציינת.

חוץ מלומר לו בבירור שככה לא מתנהגים מה עוד אפשר לעשות?

תודה

שירה שלום,
עם ילדים (ואולי באופן כללי בהרבה מצבים בחיים), לא ניתן להישאר ברמת המלים והדיבור. ילד זקוק לתגובה בפועל להתנהגותו, כדי לדעת אם כדאי לו להמשיך בה או לנסות למצוא התנהגויות אחרות שיהיו יעילות יותר עבורו.
לכן, ברגע שהילד מרביץ, עליכם להמשיך ולהגיב מילולית, אך ללוות זאת במעשה שיגרום לו להרגיש לא נעים, המומלץ הוא לשלוח אותו להירגע בחדרו ל2-3 דקות, כאשר עליו להתנצל בטרם ייצא מהחדר. אותו הדבר סביב הפיפי - במידה וחוזר על המעשה, עליכם להביע את כעסכם, לסיים את המקלחת במהירות ולאחר שיהיה לבוש להשאירו בחדר מספר דקות עד שיתנצל.
מומלץ להימנע ממצבים בהם את זו שקמה או נעלמת, והוא נשאר במקום בו היה, אלא יש להעביר לו את המסר שהמעשים שעשה, לא רק שאינם מביאים לו את התגובה הרצויה, אלא גם גורמים לו להרגיש פחות טוב ביחס לקודם.
האם כעת ברור לך מעט יותר כיצד לנהוג?

תודה,
האם להכנס למאבק? זאת אומרת ליווינו אותו לחדרו ואמרנו לו שהוא צריך להשאר בחדר עד שיתנצל. כמובן שהוא לא מסכים ורוצה לצאת ואז הוא יוצא, אני מכניסה וכל'. להכנס למאבק הזה? זה יוכל להמשיך שעות... ואם אני מפסיקה באמצע זה סוג של "ניצחון" ואז אולי הוא מרגיש דווקא טוב עם עצמו?

מה את חושבת?

שירה,
מהשאלה שלך עולה תפיסה כאילו הילד הוא יותר חזק ותקיף ממך. אם את תציבי גבולות מתוך עמדה שעכשיו תיכנסו למאבק שיימשך שעות ואז את תישברי, אז לא תהיה בכך תועלת רבה. חשוב שתרגישי שאת מסוגלת להציב לו גבולות בצורה יעילה. חשוב מאוד לטובת הילד שהוא יפנים את העובדה שיש גבולות וסמכות בעולם, הגבולות הללו גם שומרים עליו והם לא רק דבר רע מבחינתו. זהו הבסיס להתנהלות טובה בעולם. אם הוא יחשוב שהוא יותר חזק מההורים, זו מחשבה שמציפה ילדים בחרדה עצומה ומחמירה את המצב.
אם שני ההורים מאוחדים ועקביים, אין ספק שבסופו של דבר הילד הוא זה שיקבל את הכוח היחסי שלכם עליו ואת העובדה שאתם קובעים את החוקים בבית ומנהלים את המתרחש, ולא הוא.

אם את מרגישה שאתם מתקשים להתארגן יחד כדי להציב גבולות לילד, אני חושבת שהדרכת הורים ממוקדת בנושא זה, אצל פסיכולוג או פסיכותרפיסט המומחה בטיפול בילדים, עשויה לעזור מאוד.
שירי

ננסה לעבוד לפי העצות שלך ונראה איך אנחנו מתקדמים.
תודה