סוכרתית בכיתה

יפית שלום,
ראשית נהדר שאת מורה קשובה ואכפתית לתלמידייך. אני בטוחה שהם מרוויחים מכך רבות.
נראה שהילדה והמשפחה נמצאות בתחילת תהליך ההסתגלות וההכרה במחלה הכרונית. הדבר אורך זמן, ולעתים קרובות התגובה הראשונית כוללת בושה, הסתרה והתגברות. ככל שהילדה תגלה שניתן לחיות עם סוכרת, המחלה תהיה פחות מאיימת ויותר יומיומית ואז היא תשתף יותר את הסביבה. לא ניתן לקדם את התהליך הזה ולהאיץ אותו, לכל ילד הזמן הדרוש לו.
אני חושבת שתוכלי מאוד לעזור לילדה כעת, אם תקראי לה לשיחה ותאמרי לה שאת יודעת על האבחנה והמחלה (כמובן בתיאום עם האם), ושתרגיש נוח לפנות אלייך בכל עניין שקשור בכך או באופן כללי. אני בטוחה שהידיעה שיש לה כתובת בביה"ס עשויה מאוד להרגיע. כמובן במידה ותראי ירידה בתפקוד הלימודי או החברתי, ניתן לשוחח שוב עם ההורים, עם הילדה ועם יועצת/פסיכולוגית ביה"ס ואז להעריך מחדש את ההסתגלות שלה למצב החדש.
בהצלחה ויישר כוח,
שירי