בעיה התנהגותית לילד בן 4

בני בן ה4 הוא ילד רגיש וביישן באופן קיצוני (לדעתי). הדבר מתבטא בהתפרצויות בכי ו"שבירת כלים" בעיקר בגן (בבית הוא ילד רגוע ומאושר לעומת זאת) . הגננת מאבדת את הסבלנות כלפנו - היא מספרת שאפילו אם דבר קטן לא מוצא חן בעיניו הוא זורק חפצים לרצפה, ומתחיל בבכי היסטרי, ומסרב להירגע למשך דקות ארוכות.
אם קרוב משפחה אחר מאמו מגיע בהפתעה לקחת אותו בסוף היום - הוא לפעמים מתפרץ בבכי - ומסרב ללכת מהגן.
במסיבות בגן - הוא מסרב בתוקף לקחת חלק - הוא נצמד אלינו לאורך כל המסיבה - ואין מה לדבר על השתתפות בשיר או ריקוד בכלל, כל ניסיון מלווה בצרחות ובכי קורע לב והצמדות יותר חזקה אלינו.
ניסינו רבות להבין האם הדבר נובע ממשהו שמעיק עליו ישירות כגון אלימות פיזית/מילולית מצד אחד מילדי הגן - ולמשך תקופה ארוכה הוא דקלם את אחד משמות הילדים . בבירורים מול הגננת והמסייעת - הן הכחישו כל קשר ביניהם - וטענו שהם אפילו חברים לפעמים, כך שהטענה על אותו הילד הפכה למעין תירוץ קבוע לנזיפה על התפרצות כזו או אחרת.
אנו מודעים לאופיה הקשוח יחסית של הגננת - אולם עם זאת היא איננה מחצינה אלימות מכל סוג שהוא כלפי הילדים - אלא רק מדרבנת אותם ללמוד ולהצליח. בננו יחסית חרוץ ומתקדם במחינה לימודית - והוא מקבל הרבה פידבקים חיוביים על הישגיו ממנה.
אנו אובדי עצות - האם הגישה כלפיו מצידנו צריכה להיות כלפי ההתפרצויות רכה סובלנית או קצרה ועניינית (קום מהרצפה!, תרים וכו...)? - אנו חוששים שהתופעות יחמירו עם הגיל - או שיגרם לילד נזק לאישיות בלתי הפיך.