התנהגות של ילד בן 1.10 שנים.

שלום,
אני אמא לבן שנה ו-10 חודשים. יש כמה דברים שמעיקים עליי, שאשמח להתייעץ בנוגע אליהם:
1. הוא ילד מאוד אינדבידואלי. מאוד אוהב לשחק עם עצמו, ולחקור כל דבר עד העצם. ברגע שילדים אחרים מתקרבים אליו בזמן משחק (הוא כנראה מגיש מאויים...) או חוטפים לו את הצעצוע, הוא מיד מתחיל לבכות (בדר"כ, מין בכי חרישי, ללא קול ) או לחילופין דוחף את הילד ואומר לו "זוז".
האם התגובה הזו מעידה על חוסר בטחון? אני כמובן, הייתי מעדיפה שהוא יחטוף חזרה...
אני רוצה לציין שהוא ילד מקסים, טוב לב בצורה שלא תיאמן, ומאוד רגיש.
2. כשאני מביאה אותו לגן (שבו הוא נמצא מגיל חצי שנה), מהרגע שאנחנו נכנסים לגן הוא כמעט ולא מתייחס אליי, לא נפרד ממני, אלא ישר מתחיל לשחק. כשאני באה לקחת אותו, הוא מחייך אליי, רץ ומחבק אותי.
האם זה בסדר?
אני רוצה לוודא שאנחנו עושים את הדברים כמו שצריך, כדי שיהיה לו מספיק בטחון וכלים להתמודדות נכונה. בבית, גם אני וגם בעלי, משקיעים בו המון. משחקים, מקריאים סיפורים ומשתוללים.
הוא ילד ראשון ויחיד. נכד ראשון מצד בעלי מהצד שלי, הוא חלק משלישיה שנולדה בהפרשים של חודש אחד מהשני (הוא האמצעי..)
בהתחלה, הייתי אמא מאוד מגוננת, כמעט ולא נתתי לאף אחד להתקרב, ועד היום אני ממעטת לערב את הסביבה בגידולו. מעדיפה שאחנו נגדל אותו, בלי התערבות של המשפחה. אחיותי הפוכות ממני, והדבר מתבטא בכך שיחסם של הוריי עם ילדיהן טובים יותר. בנותיהן הרבה יותר קשורות אליהם מבני.

תודה מראש על תשובתך.
ליאת