הסתגלות כתה א'

שלום מירי.
אני מציעה לומר לילדתך משהו בנוסח: "שמעתי שעדיין מאוד קשה לך בביה"ס ועוד אין לך כ"כ הרבה חברות וחברים". הידיעה שלה שאת יודעת את המתחולל בעולמה יכולה להקל עליה מאוד. בנוסף, הייתי מתייעצת עם המורה לגבי פעילות שאתם, הוריה, יכולים לעשות, באופן חד פעמי, בשעת חברה. פעילות שתבליט אותה, הן מעצם העובדה, שאת ובעלך תעשו אותה. זה עוזר פעמים רבות. לגבי הביישנות: קודם כל לקבל זאת. זה האופי שלה וזה גם יכול לכאוב, לכם ולה, פעמים רבות. שנית, הייתי מנסה לדבר איתה גם על זה, על מנת שהיא תרגיש שאת מקבלת אותה כמו שהיא. למשל, אפשר לומר לה: "שמתי לב שכשאנחנו הולכים למקום בו את לא מכירה את האנשים כ"כ טוב, לוקח לך זמן עד שאת מתחילה לדבר. את יודעת מה, אני אהיה לידך, עד שתרגישי יותר בטוחה". היה לי ילד בטיפול, מקסים, חכם מאוד, שהיה לו קשה במקומות חדשים, או עם אנשים שלא ראה זמן מסויים. לאחר שתיים שלוש פגישות טיפוליות, הוא היה כבר יכול לורמ להוריו: זה בסדר, עכשיו אני כבר לא כ"כ מתבייש, והם יכלו ללכת לעיסוקיהם.
לגבי השאלות: ילדים בגילה בד"כ לא עונים על שאלות. נסי לראות אם דרך משחק, את יכולה לדובב אותה יותר. דהיינו, לדבר על הדברים הקורים לה יותר בעקיפין, ובשפה המוכרת לה יותר - שפת המשחק.
לעוד עצות לגבי הסתגלות לכיתה א' את מוזמנת להיכנס לאתר שלי www.sharonba.com
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך