ילד עצבני בן שנתיים

יש לי תאומים בני שנתיים, שזוכים להמון אהבה וגדלים בסביבה בה המון בני משפחה אוהבים מסביב, שניהם מאוד פופולאריים בגן, מתפתחים יפה, מדברים ומתנהגים בהתאם לגילם.
אחד עדין ומתוק, שובב, הקסם נשפך ממנו וכולם ישר מתאהבים בו, מאוד מפזר חיוכים וקסם.
השני מתוק, מקסים, ונהדר, אבל מתעצבן מ... הכל. וזה ככה כבר בערך מגיל שנה. אז קראתי את ה"תסמינים" של גיל שנתיים האיום וזה מאוד התאים לו, אבל לא הבנתי למה זה בא כל כך מוקדם. והיום זה נראה לי באמת מתאים לגיל שנתיים, אבל בגלל שאני יודעת שזה התחיל כל כך מזמן, אני תוהה אם זה נורמלי. מצד אחד הוא מאוד עצמאי - רוצה לעשות הכל לבד וממש כועס כש: נותנים לו מוצץ ישר לפה, מגישים לו בכפית (קורה רק אם זה משהו שאני נותנת לו לטעום ממני ואני לא רוצה שילכלך בגד חדש וכו') או כל דבר אחר שהוא רוצה לעשות בעצמו (אפילו לקחת את כוס המים מהשיש בעצמו, במקום שניתן לו כדי שלא ישפוך כשהוא מרים אותה ממקום גבוה). מצד שני - הוא כל כך קשור אלי (אמא) שהוא רוצה כמעט כל הזמן בידיים, אם הולכים לטיול ברגל תמיד הטיול יהרס כי הוא פשוט ייגרר לי על הרגל כי אני פשוט לא מסכימה ולא יכולה לקחת אותו על הידיים כל הזמן. כשנוסעים באוטו הוא ממש מבקש "ליטוף", כשאני רק נוגעת לו בקצה הרגל קל לו יותר להירדם בנסיעה...
בגן הוא גם מאוד עצמאי (ודווקא את השני מגדירים מרדן) ורק לעתים רחוקות "עושה בעיות" מבחינת הצורך ב"ידיים". בגדול הוא אחד הילדים האהובים בגן.
אני מבינה שיש פה שתי קצוות שהוא מגיע אליהן. וזה בטח נורא מתסכל להיות ילד כל כך חכם (שזה מה שהוא) שעדיין לא יכול לבטא לחלוטין את רצונותיו.
דבר נוסף - כל עניין ה"מעברים" מאוד קשה אצלו. ההתעוררות תמיד כמעט מלווה בבכי ועצבים, עד שפתאום הוא יוצא מזה (בעצמו).

איך יודעים שזו התנהגות סבירה לגיל הזה או שצריך לבדוק מעבר.