חינוך וגבולות

אני אמא לבן 3.6 .ילד קסם ממש נוח מקסים חכם ועוד..
אני נהנית מאד להיות עימו וכמובן ששהיתי עימו 2.5עד לגיל 2.5 בבית.

אני ממש מרגישה ואף יודעת שנתתי מעצמי המון עבורו.. אולם לאחרונה בני החל בודק גבולות מתקשה לקבל את המילה לא ,אי אפשר זאת כמובן כי הוא מאד מפונק .אני משתדלת להציב גבולות אולם בעלי "נכנע" בקלות. מצב זה גורם לילד לנסות ולבדוק גם אותי ואני משתדלת מאד מאד להיות סבלנית ואמפטית לרגשותיו ורצונותיו אולם לאחרונה (בחודש האחרון) אני מוצאת את עצמי מרימה עליו את הקול ואף היו מקרים בהם צעקתי עליו כאשר התעקש ולא הסכים לקבל את אשר הסברתי (למשל בבואנו לקנות עבורו מוצץ הוא רצה מוצץ מסויים אולם זה לא מוצץ שהיה רגיל אליו ואני הסברתי לו שזה לתינוקות והוא התעקש לאחר מספר פעמים שהסברתי לו הרמתי עליו את הקול והוא אחכ החל לבכות כי רצה את המוצץ ולא קבל ).
.
אני ממש הרגשתי רע שצעקתי , המון רגשות אשם ממש בכיתי כי הרגשתי שאני מזיקה לו . האם אני מגזימה בתחשותיי וזה "בסדר" לצעוק על ילד מידי פעם או שאני ממש עלולה להזיק לו.

אני מרגישה מטופשת בבואי לשאול שאלה כזו אבל זה חדש לי ואני לא רגילה לצעוק עליו ועל ילדים בכלל.
אפשר לחנך בלי לכעוס ולהרים את הקול? זה לא נראה לי נורמאלי..
אשמח לתגובה מפורטת