אובדת עצות

בתי בת ה-3 וקצת ילדה נבונה וחכמה,היא נמצאת במסגרת של כיתת גן במעון.
מאז ומעולם(עוד משנה שעברה)היו לה קשיים בלהיפרד ממני בבוקר. בעצת צוות הגן יעצו לי לעשות את פרידת הבוקר כמה שיותר מהירה ותמציתית על מנת שלא למשוך את זה.
ואכן מאז היו לה ימים טובים יותר וימים טובים פחות,עד לאחרונה.
בזמן האחרון עושה רושם שהילדה ממש אומללה בגן, זה בא לידי ביטוי שהיא לא מפסיקה לבכות מהבוקר שאני שמה אותה ועד מחצית היום שזה כבר הזמן של הילדים לשנת צהריים,
צוות כיתתה וגם המנהלת אכן אמרו לי שמאד קשה לה במהלך היום והיא די בצד ,לא רוצה כ"כ לשחק ואכן מידי פעם "מיללת" שהיא רוצה את אמא.
בשיתוף עם המנהלת החלטתי שנקצר לה את היום והיא תשהה במעון רק 5 שעות ולא 8 שעות כמקובל וכך תיחסך ממנה שנת הצהריים שגם ככה זוהי שעה שקשה עליה כי היא לא אוהבת לישון בגן ואולי מזה התחיל השינוי שבגינו היא לא רוצה ללכת ולא טוב לה.
התחלנו את התהליך רק השבוע,כך שעוד קשה לדעת אם יש שינוי,אך עדין מספרים לי כל פעם שאני באה לקחת אותה שהיא ממשיכה לילל כל היום למרות שאני מסבירה לה שוב ושוב שאבוא לקחת אותה מוקדם ישר אחרי ארוחת הצהריים.
חשוב לי לציין שאני כבר שנה שלא עובדת ולאחרונה התחלתי לטפל בתינוקת שהיא בת משפחה שהילדה מאוד אוהבת. אני לא חושבת שיש קשר בין הדברים אך מנהלת הגן הסבירה לי שאולי הכל זה מזה.
שאלתי היא מה עליי לעשות שכבר לא עשיתי? מאוד קשה עליי המחשבה שלא טוב לילדה והיא בוכה כל היום בגן. אני סומכת על צוות הגן ואני יודעת שהיא עטופה שם באהבה(ילדתי הבכורה שכבר בכיתה א היתה בדיוק באותה המסגרת עם אותה הגננת) אך נראה שזה לא מספיק.
אני כ"כ אשמח לעצה.....